משחקי בובות וציורי ילדים

כולנו רגילים משחר ילדותנו לשחק בבובות ולצייר שמש, ירח וכוכבים. אולם, עיון קצר בסוגיה במסכת ראש השנה מעמיד אותנו בפני שאלה סבוכה - האם אין בכך בעיה חמורה של איסור תורה?

חדשות כיפה איתי מושקוביץ 18/01/07 00:00 כח בטבת התשסז

איסורי לא תעשון אתי

המשנה במסכת ראש השנה (כד.) מספרת:

"דמות צורות לבנה היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו, שבהן מראה את ההדיוטות, ואומר: הכזה ראית או כזה?"

ונתקשו שם בגמרא:

"ומי שרי? והכתיב לא תעשון אתי - לא תעשון כדמות שמשיי!".

והנה, למסקנת הגמרא שם נראה כי הלאו לא תעשון אתי כולל בתוכו כמה איסורין שונים, ובתוכם: איסור עשיית פרצוף אדם, הנלמד מן הדרשה: לא תעשון אתי - לא תעשון אותי (דהאדם נברא בצלם אלוקים); איסור ציור דמות גרמי השמיים: "לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני, כגון חמה ולבנה, כוכבים ומזלות. ונחלקו הראשונים האם איסור ציור כולל רק דמויות בולטות, כלומר - פיסול צורות, או שבחלק מן המקרים נאסר גם ציור בסימנין, כלומר ציור דו-ממדי, ולהלכה פסק הרמב"ם (הל עבודת כוכבים פ"ג, הל י-יא) דצורת אדם נאסרה רק בבולטת, ואילו ציור גרמי השמיים נאסר גם בציור דו-ממדי[1]. וכך נפסק להלכה בשו"ע (יורה דעה קמ"א, ד):

אסור לצייר צורות שבמדור שכינה... וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי... במה דברים אמורים, בבולטת. אבל בשוקעת, כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין, מותר לעשותם. וצורת חמה ולבנה וכוכבים, אסור בין בולטות בין שוקעות. ואם הם להתלמד, להבין ולהורות, כולן מותרות אפילו בולטות".

ובנוסף, בסוגייה שם מפורש כי מעבר לאיסור על ציור דמויות אלו, ישנו איסור נוסף - מדרבנן - על השהיית ציורים אלו ברשותו של אדם, משום חשדא, ולכן נאמר שם דאפילו אם נאמר שאחרים עשו לר"ג את דמויות הלבנה, הרי אסור היה לו להניחם אצלו, ותירצה מה שתירצה, עיי"ש.

ומכאן יש לשאול הלכה למעשה: האם מותר לאדם לייצר בובות בצורת אדם למשחקי ילדים, וכן האם מותר לקנות ולהשהות בובות כצורת אדם, וכן יש לברר האם ניתן לצייר דמות שמש וירח, דנהגו ילדי ישראל לשחק בבובות ולצייר ציורי שמש, ירח וכוכבים?

טעם האיסור - חשש עבודה זרה

ולכאורה היה מקום לומר כי בזמנינו לא שייך איסור זה, שכן הרמב"ם (שם) נימק את טעם האיסור:

"אסור לעשות צורות לנוי ואע"פ שאינה עבודת כוכבים שנאמר לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים".

ולכאורה אין מקום לחשוש לכך בימינו, דאבדה עבודה זרה מן הארץ. אולם, בהקשר אחר במקצת, שולל ר משה פיינשטין (אגרות משה, יורה דעה ח"ב, סי נג) טיעון שכזה:

הנכון לע"ד דלהסתכל בצורה של ע"ז שהוא ג"כ מצד אל תפנו כדאיתא בשבת דף קמ"ט אסור אף שליכא הטעם ככל האיסורין שאין תלוין בהטעם אף באלו שנאמר טעם... אלמא דכיון שדברים אלו אסרה תורה בפירוש אף שהוא בשביל אותו הטעם עצמו דסתם חוקות העכו"ם מ"מ לא תלוי הדין בהטעם שיתבטל כשיבא זמן שלא יהיה הטעם אלא דבשביל הטעם שהיה אז אסרה תורה לעולם אף כשיתבטל הטעם כיון שעכ"פ היה זה בהאיסור".

וסברתו ברורה, דמצוות רבות מנומקות בנימוקי הרחקה מעבודה זרה, ולא יעלה על הדעת לבטלם בימינו.

עשיית צורות לשחוק

אולם, יש מקום להקל מצד סברה אחרת, דמדברי הרמב"ם נראה שכל מה שנאסר הוא יצירת צורות שניתן לטעות בהם ולשייכם לעבודה זרה, אך בבובות ובציורי ילדים אין חשש טעות שישייכו זאת לעבודה זרה, דהינם עשויים לשחוק בעלמא, ומקור הדברים בשו"ת מהרי"ט (ח"ב, יו"ד סי לה):

"...אלא ה"ק אסור לעשות צורה לנוי דהיינו דבר קבוע שיטעו לומר שיש בהם ממש לאפוקי דרך עראי לפי שעה כגון משחק בהם או להתלמד דשרי דלא אתו למטעי ולפי דרכנו למדנו באותם הפרצופות שעושין לתינוקות לשחק בהם וכן אותם שעושים המשחקים לשחק בהם הואיל ולאו בדרך קבע עבידא שרי".

ולפי זה נראה להקל הן ביצירת בובות ילדים והן בציורי ילדים בגן וכדומה, דעל אף שמציירים דמויות גרמי השמיים אין זה בדרך קבע הם עשויים לשחוק בעלמא. אמנם, גם אם לא נקבל את דברי המהרי"ט, יש מקום לדון בדברים משני כיוונים נוספים:

דמיון ממשי

ראשית, לגבי ציור דמות שמש וירח כתב ר משה פיינשטין (אגרות משה, או"ח, ח"ה, ס"ט):

"אבל וודאי דהוא רק כשיש דמיון ממש, שרוב תינוקות לא שייך שיעשו כן, ואם לא כן אינו כלום. והוא כמו שהביא כתר"ה מספר יד הקטנה, דרק אם בעיני הבריות דומה לחמה אסור".

אמנם, למסקנה סיים דראוי שלא להרגיל תינוקות לצייר דמויות אלו, כשכן ברוב הזמן ילמדו לצייר כדמותם, וזה אסור. ויש שהקלו יותר מכך, וכתבו שכל מה שנאסר הוא ציור דמות שמש וירח כגודל המתראה לעינינו, אולם יש חולקים בדבר, ועיין שו"ת ציץ אליעזר ח"ט, סי מד.

איסור שהייה

שנית, גם אם נאסור יצירת בובות וציור גרמי השמיים, הרי שראינו לעיל כי איסור השהייה הינו רק מדרבנן משום חשדא. ונחלקו הפוסקים האם החשד המדובר הוא חשש שמא עשו צורה זו לעבודה זרה, או שמא מדובר על חשש שעברו על איסור דלא תעשון אתי (כך נראית דעת הגר"א יו"ד קמא ס"ק כא). והסכמת רוב הפוסקים הינה שהחשש הוא משום עבודה זרה ממשית, ולפי זה הקלו רבים מן האחרונים כי בימינו אין לחשוש לכך, וכך כתב הנצי"ב (העמק שאלה סי נז אות ג):

"היוצא מזה דהתוס והרמב"ם והרמב"ן והר"ן כולהו ס"ל דלא חיישינן לחשדא דעשיה. וכן דעת רבינו (השאילתות) ובה"ג. והכי נהוג להשהות אפילו צורת אדם שלם. ומשום דבזה"ז ליכא חשדא דע"ז כמ"ש הר"ן ובביאורי הגר"א ס"ק יח".

ולפי זה יש מקום רב להקל בקניית בובות ובהשהייתם, אף אם נחליט לאסור את עשייתם. אמנם, יש מקום לדון באיסור קניה מצד הדין דלפני עור לא תתן מכשול, אולם נראה כי אין חשש בדבר, שהרי היצרן יכול לסמוך על דעת המהרי"ט דביצור משחקים אין איסור, וממילא אין מכשול בקניה ממנו, וכך מבואר במנחת שלמה (ח"א סי מד) דמותר לקנות פירות מחנווני הסומך על היתר מכירה, כיוון שיש שהמוכר סומך על הדעות המתירות אין זה נחשב כעוור בדבר, ואין בזה משום האיסור דלפני עוור.

סיכום

ובדברי הרב עובדיה יוסף ישנה סתירה מסוימת בין דבריו בשו"ת יביע אומר (ח"ג, יו"ד סי ח), שם פסק כי מותר לקנות ולהשהות בובות, אבל אין להקל בעשייתן, ואילו בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי סד) פסק להקל בשופי גם לגבי עשיית בובות. ולענין ציור דמויות שמש וירח, נדמה כי ניתן להקל בציורי ילדים הנעשים שלא בדמיון גמור לגרמי השמיים, דיש לצרף את דעת המהרי"ט עם דעות הפוסקים האוסרות רק בדמיון גמור, אולם יש לשים לב שלא להרגילם בכך, שלא יבואו לצייר בדמיון ממשי ויצא שכרנו בהפסדנו.



[1] ויעוין בתוס (ר"ה כד: ד"ה והא) שכתבו דלגבי לבנה אין חילוק בין בולטת לשוקעת כיוון שבכל מקרה היא נראית ברקיע כצורה דו-ממדית, וממילא כל עשייה נאסרה.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן