שאלות
1. באיזה עניין נזכר:
א. טווח יכולת הרחרוח של הכלב?
2. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. שאיים על מפקיעי שערים לפסוק פסק הלכה שיקפח את פרנסתם?
ב. ש"תבוא עליו ברכה"?
ג. שחרף התנמנמותו בעת המשא ומתן התלמודי קלט היטב את הנאמר במהלכו, ואף תרם את חלקו הפסקני בסופו?
ד. בתשובה לשאלת הגמרא על דמאי, שלפי המשנה יוצאין בו ידי חובת מצה בפסח, היא משיבה: "כיון דאי בעי מפקר לנכסיה הוי עני ואוכל דמאי השתא נמי חזי ליה" (ל"ה: 2 למעלה).
האם זכור לך מקרה, שבו אחד מרבותינו שחרר את עבדו למטרה קצרת טווח מסוימת?
3. שונות:
א. "זו דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו'" (אבות......): היכן בענייננו פת במלח לא תאכל?
ב. היכן בענייננו יש ביטוי דומה לזה שבשפת היום-יום שלנו: "עשה ממנו קציצות"?
ג. בניגוד למצב כיום, היו גדולי חכמינו בקיאים בכל כ"ד ספרים, כולל ספר דניאל. מצא דוגמה לכך בענייננו.
ד. "קמ"ל מצות מצות ריבה" (ל"ה: מעל השליש התחתון).
מתנגדיו החרדים של הבלשן אליעזר בן יהודה אהבו לשימו ללעג ולקלס. בין השאר, בהתלוצצותם על בורותו כביכול במקורות חז"ל, נהגו להצביע על המילה "ריבה" שאותה המציא ככזו שנולדה מפרשנות "עמארצית" של הכתוב "מאי ריבה מעשה מרקחת ריבה".
מה דעתך, הקורא, על האשמה זו?
4. לשון נופל על לשון:
4.1. להלן מילים השגורות בשפת היום-יום. אלו הן המילים בלשון חכמים הזהות להן במשמעותן? האות בסוגריים מרמזת לאות הראשונה בתשובה.
א. סיר, כלי לבישול (ק)
ב. עיכב (ה)
ג. בצק (ע)
ד. בדומה לו (כ)
ה. חימם (ה)
ו. קר (צ)
ז. לאחור (ל)
ח. תאנים מיובשות (ג)
ט. המס (ה)
י. חג הסוכות (ח)
4.2. להלן מילים בעברית. אילו הן מקבילותיהן בארמית התלמודית? האות בסוגריים מרמזת לאות הראשונה בתשובה.
א. דברים (מ)
ב. מקום (א)
ג. גחלים (ג)
ד. שחור (א)
ה. תדיר (ת)
ו. עזב (ש)
ז. דבר (מ)
ח. יפה (ש)
ט. כמוני (כ)
י. פחות (ב)
א. גמר (ל)
ב. הדר (ח)
ג. פתגמא (ד)
ד. תעלא (ש)
ה. דרדקי (ת)
ו. מחוורתא (מ)
ז. קמא (ר)
ח. נהי (מ)
ט. גרבא (ב)
י. חמרא (י)
תשובות
1. באיזה עניין נזכר:
א. "חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו...תנא כמה חפישת הכלב שלשה טפחים", ל"א:במשנה הראשונה ובגמ' שאחריה.
2. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. "דאמר שמואל להנהו דמזבני כנדי אשוו זביני אכנדיכי ואי לא דרשינא לכו כרבי שמעון" (ל. 10 למטה), דהיינו, הוא איים להורות הלכה כרבי שמעון, שהקדרות הישנות שבישלו בהן חמץ לפני פסח מותרות אחרי פסח שלא במינן, ואזיי לא יימצאו להן קונים.
ב. "אכל גרוגרות ושילם לו תמרים תבוא עליו ברכה", ל"ב. בהתרחבות.
ג. רב אידי בר אבין נמנם בשעה שישבו לפניו רב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא והתווכחו בשאלת הסיבה להלכה של ריש לקיש בנוגע לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש, שאין חייבין על חימוצה כרת. כשהתעורר מנמנומו שלף לאלתר את התשובה, מה שמוכיח שלמרות נמנומו היה קשוב למשא ומתן התלמודי שלהם (ל"ה.9 למטה).
ד. "מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה" (ברכות מ"ז: 4 מתחת להתרחבות השנייה).
3. שונות:
א. "ההוא תנורא דטחו ביה טיחיא אסרה רבא בר אהילאי למיכלי' לריפתא אפי' במילחא" (ל. 6 למטה), כלומר, רבא אסר זאת מחשש להיתכנות של אכילת מאכל חלבי עם הפת הזאת, שנאפתה בשומן בשר בדפנות התנור.
ב. "דרבה ורב ששת שדו ביה נרגא" (ל"ב: שורה אחרונה) - שני האמוראים הללו קוצצים אותו בגרזן, דהיינו הם מפריכים את התירוץ.
ג. במהלך משא ומתן תלמודי המורכב מהלכות קודשים וחמץ בפסח (ל"ג. 3 למטה) מצטט אחד מבני הפלוגתא כלאחר יד (בשינוי קל) מספר דניאל: "בגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאילתא" (דניאל ד,י"ד).
ד. מעבר לחוסר ההסתברות בטענה זו, אין בשום מקום בחז"ל (לפחות על פי בדיקה באמצעים הדיגיטליים) היגד כזה!
4. לשון נופל על לשון:
4.1. המילים בלשון חכמים:
א. קדירה
ב. השהה
ג. עיסה
ד. כיוצא בו
ה. הסיק
ו. צונן
ז. למפרע
ח. גרוגרות
ט. המחה, ל"ה. 4 למטה.
י. חג, ל"ו: 4 לפני ההתרחבות.
4.2. המקבילות בארמית:
א. מילי
ב. אתר
ג. גומרי
ד. אוכם
ה. תדיר(!)
ו. שבק
ז. מידי
ח. שפיר
ט. כוותי
י. בציר
4.3. המקבילות בעברית:
א. למד
ב. חזר
ג. דבר
ד. שועל
ה. תלמידים
ו. מתברר
ז. ראשון
ח. מוסכם
ט. בקבוק
י. יין