אמר רמי בר חמא: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, ואתא שמעון ומכרה לראובן באחריותו ואתא בעל חוב דראובן וקטריף ליה מיניה - דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה. אמר ליה רבא: נהי דאחריות דעלמא קביל עליה - אחריות דנפשיה מי קביל עליה? ומודה רבא בראובן שירש שדה מיעקב ומכרה לשמעון שלא באחריות, ואתא שמעון ומכרה לראובן באחריות. ואתא בעל חוב דיעקב וקטיף לי מינה - דינא הוא דאתי שמעון ומפצי ליה מיניה מאי טעמא? בעל חוב דיעקב כבעל חוב דעלמא דמי.
לדעת רמי בר חמא שמעון חייב לפצות את ראובן כיון שמכר לו באחריות, למרות אשמת ראובן עצמו נטרפה השדה על ידי בעל חוב שלו, כלומר שסובר שהאחריות שקיבל עליו שמעון כוללת אף הפסדים שיגרמו מחמת ראובן עצמו, בעוד שרבא סובר שקיבל עליו רק אחריות דעלמא ולא אחריות על הפסד מחמת חוב של ראובן עצמו. כך מסביר הר"ן בדעת רש"י שכותב "כל העוררים עליה שלא מחמת ראובן קביל עליה שמעון", וזה על פי הגרסה שלפנינו: "נהי דאחריות בעלמא קביל עליה ? אחריות דנפשיה מי קביל עליה. אבל הרי"ף (נ) גורס: "נהי דאחריות דעלמא לא קביל עליה - אחריות דנפשיה מי לא קביל עליה"? ומסביר הר"ן שהכוונה למכירה הראשונה שמכר ראובן לשמעון שלא באחריות, שבכל זאת בודאי קיבל עליו אחריות ומצד זה ששמעון יחזור וימכור לו ויטרוף ממנו בעל חוב שלו בעצמו.
הרא"ש (סי' ז) מביא הסבר אחר בשם הרמ"ה לביאור הגרסה של הרי"ף "נהי דאחריות דעלמא לא קביל עלויה אחריות דנפשיה מי לא קביל עלויה"? לדעתו אף לגרסה זו מדובר על המכירה השניה שמכר שמעון לראובן באחריות, והכוונה אינה לאחריות שקיבל עליו שמעון אלא להנחה שראובן מקבל עליו שלמרות שקונה באחריות לא יתרע את שמעון המוכר שיפצהו אם תטרף הקרקע מחמת חוב שיש לו בעצמו.
הרמב"ם (מכירה יט, י) פוסק: "ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, וחזר ולקחה משמעון באחריות, ובא בעל חוב של ראובן לטרוף אותה ממנו אינו יכול לחזור על שמעון, שאף על פי שלא קיבל עליו אחריות לשמעון אחריות עצמו קיבל, שלא יהיה הוא המוכר והוא המוציא לעצמו" בדבריו מבואר אם כן שגורס כגרסת הרי"ף ומפרשה כפירוש הר"ן, שבמכירה הראשונה שהיתה שלא באחריות יש בכל זאת קבלת אחריות דנפשי.
בעל קרבן נתנאל (אות ב) כותב שיש נפקא מינה בין שיטת הרמב"ם ובין שיטת הרמ"ה בהבנת גרסת הרי"ף, בכגון שבמכירה הראשונה התנה ראובן עם שמעון בפירוש שאינו מקבל עליו אפילו אחריות דנפשיה, שלפי הרמב"ם לאחר שחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות ובא בעל חוב של ראובן וטרפה ממנו - חוזר ראובן ותובע את שמעון שהרי פירש שעל דעת כן מכר לו, ואילו לפי הרמ"ה עדיין עומדת במקומה הסברה שבמכירה השניה קיבל על עצמו ראובן לא לתבוע פיצוי משמעון בהפסד שיגרם מחוב עצמי שלו.
הבדל נוסף בין הפירושים מוצא בעל ההפלאה בחידושיו לסוגייתנו, בכגון שחזר ראובן ומכר לשמעון מכירה שלישית באחריות. ובא בעל חוב של ראובן וטרפה משמעון, שלפי הרמ"ה חוזר לשמעון ותובע את ראובן מפני שראובן קיבל אחריות במכירה האחרונה, בעוד שלפי הרמב"ם הכל תלוי במכירה הראשונה שבה ראובן קיבל על עצמו אחריות דנפשיה, אך דוקא אם כשתטרף תמצא הקרקע בידי ולא אם תמצא ביד שמעון, ולכן למרות שלבסוף מכר ראובן שוב לשמעון באחריות, אין הוא כוללת מצב כזה שבעל חוב של ראובן עצמו טורפה משמעון.
עם זאת נראה שלכל הדעות אין נפקא מינה לדינא בין גרסאות רש"י והרי"ף. שם העקרון הוא אחד, שלא יתכן מצד שהמוכר עצמו יוציא מידי הקונה, ורק בטעם הדבר יש מחלוקת.
המוכר שדה לחבירו שלא באחריות וחזר ולקחה באחריות -כתובות צב
נושא האחריות והביטוח נידון במסכת כתובות. הרב ירון איתן מביא את הגמרא, את הצדדים ואת הנקודה הסופית.
