האם הגמרא רלוונטית?

זהו מאמר ראשון בסדרת מאמרים העוסקת בשאלת לימוד הגמרא. המאמרים המופיעים כאן נדונים גם בפורום גמרא למה? מאמר זה עוסק בשאלת הרלוונטיות של הגמרא.

חדשות כיפה צוות פורום 01/08/03 00:00 ג באב התשסג

לימוד הגמרא מעורר בנו פעמים רבות הרגשת אי נחת, הנובעת מהתחושה שהדיונים בגמרא אינם רלוונטים לימינו.
פרטים רבים, אוקימתות דחוקות, מקרים לא מציאותיים, כל אלה מעוררים שאלה שעל לומד הגמרא להתמודד איתה - "מדוע אני לומד את הדברים האלה? כיצד עולמי הרוחני נבנה מלימוד כזה?"

ניתן לחלק את הפרטים והמקרים בגמרא לשני סוגים:
א' כשהגמרא מדברת על מציאות שהייתה מתאימה לזמנה אך לא קיימת בדורנו.
ב' כשהגמרא מעמידה מימרות ("אוקימתא") במציאות דחוקה, או דנה במקרים שנראים לא מציאותיים.

ננסה להבין את משמעות הלימוד של כל סוג נפרד.

המציאות בימי הגמרא.
חז"ל בגמרא (סנהדרין צ"ז ע"א) מחלקים את העולם לתקופות שונות:

"תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא - שני אלפים תהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח".

היתה תקופה בעולם שהתחילה בתקופתו של אברהם אבינו, והסתיימה בסוף תקופת האמוראים - שנקראה "שנות תורה". החזון אי"ש מסביר (חזו"א, אבן העזר סי' כ"ז סק"ג), שבתקופה זו, המציאות היתה מציאות של תורה, ולכן דיני התורה נקבעו לפי המציאות שהיתה בזמנם.
המציאות מתפתחת ומשתנה בהשגחה אלוקית, ומה שסיבב הקב"ה שיהיה באלפיים שנות תורה נקבע כתורה לדורות.

כאשר אנו לומדים הלכות שתלויות במציאות שהיתה בימי חז"ל, אנו לומדים תורה, שכן מציאות זו הייתה המציאות שבה התחדשו דינים אלו.

מובן, שאין לנו להסתפק בידיעת המציאות וההלכות בלבד. חז"ל דיברו על הלכות אלו ומציאויות אלו כביטוי ליסודות רוחניים שעמדו לנגד עיניהם. לכן עלינו לנסות, מעבר להבנת המציאות וההלכות, להבין גם את העיקרון שהנחה את חז"ל בקביעת הלכות אלו. הבנה זו הופכת את הגמרא לרלוונטית ביותר ונוגעת לבנין הרוחני שלנו.

באופן דומה עלינו להתייחס לאוקימתות ולבעיות שחז"ל מעלים בגמרא. המימרות של חז"ל, במשנה ובגמרא, באות לבטא יסודות ועקרונות - הלכתיים ורוחניים. בעולמנו זה, איננו חיים את היסודות אלא את המציאות המעשית, המורכבת מיסודות רבים ושונים. כדי לבודד יסוד מסוים, למצוא מציאות בה היסוד מופיע וניתן לזהותו, עלינו "לנטרל" את כל המשתנים האחרים. התוצאה היא מציאות רחוקה ונדירה - הנראית לנו מוזרה ולא רלוונטית - אם אנו מתייחסים אליה כעומדת בפני עצמה ולא כביטוי של עקרון.

כך גם כשהגמרא מעלה בעיות על מציאויות רחוקות. בעיות אלה באות לחדד את ההגדרות של ההלכות. הדיון במקרי הביניים ובמקרים הקיצוניים מגדיר בצורה חדה את הרעיון שעליו בנויות ההלכות השונות - אלה שאנו נתקלים איתם בצורה הרגילה של החיים.

לסיכום: בלימוד הגמרא עלינו להבין כי המקרים והמציאויות השונים הם דרך לבטא רעיונות, עקרונות ויסודות רוחניים שזוהי הופעתם במציאות. על פי עקרונות אלו אנו נדרשים לבנות את החיים הרגילים והשגרתיים שלנו.

לדיון בנושא אתם מוזמנים לפורום 'גמרא למה?'