אחרונים רבים עסקו בשאלה מעשית מעניינת: מה דינו של אדם ששכח לברך ברכות ההדלקה לפני הדלקת הנר הראשון של חנוכה, ונזכר קודם שהדליק את הנרות הנוספים, האם יוכל לברך תוך כדי ההדלקה או שמא הפסיד את ברכתו?
כיצד מברכים על הידור מצוה?
הפרי מגדים מסיק מדברי המגן אברהם (ריש סי תרע"ו) כי ניתן לברך כל עוד לא סיים להדליק את שאר הנרות. אולם הוא תמה על דבריו: "ומ"מ צ"ע מאחר דמצוה ליכא רק למהדרין". כלומר, הרי מצות נר איש וביתו כבר קוימה, ועליה לא ניתן לברך שכן ברכת המצוות נאמרת רק עובר לעשייתן, ואילו על הדלקת שאר הנרות אין מקום לברך את ברכת ההדלקה, שכן מדובר בהידור מצוה בלבד, כשיטת המהדרין מן המהדרין, ולא מצאנו בשום מקום שמברכים על הידור מצוה. וכן כתב גם במחצית השקל על אתר:
"אלא שחידוש הוא בעיני כיון דעיקר המצוה נר איש וביתו וא"כ כבר קיים המצוה כשהדליק נר ראשון למה יברך שוב על נרות אחרות דליכא בהו כי אם משום מצות מהדרין".
ואכן, הפרי חדש (ס"ס תרע"ב) מסיק להלכה כי אין לברך ברכת המצווה על נרות ההידור.
אמנם, נראה כי יש מקום לדון בדברי הפרי חדש, ומשני כיוונים: מחד יש לדון דשמא הברכה יכולה לחול גם על הדלקת הנר הראשון, ועל מנת ללבן זאת יש לדון בגדרי ברכת המצוות עובר לעשייתן; ומאידך, יש לברר האם הנחת האחרונים שאין לברך על הידור מצוות נר חנוכה אכן מוסכמת וברורה.
עובר לעשייתן
יש מקום לומר כי ניתן לברך כל זמן שלא הדליק את נרות ההידור, כיוון שלכאורה המקרה שלנו לא גרע מדברי התוס בסוכה לט. שדנו כיצד ניתן לברך על מצוות לולב לאחר הגבהתו, דהרי מדאגביה - נפק ביה, וכתבו:
"אי נמי משום דלא גמרה מצותו עד אחר ניענוע דמהאי טעמא נמי מברכין אנטילת ידים אחר נטילה דלא גמר מצותו עד אחר ניגוב כדאמרי פ"ק דסוטה (דף ד:) דאסור לאכול בלא ניגוב ידים... ומיהו אמת הוא דלבתר דנפק ביה מברך כדמוכח פ"ק דפסחים (דף ז: ושם)... וצריך לומר על כרחך הואיל והמצוה לא נגמר עדיין לגמרי דבעי ניענוע מברך ועוד כדאמרי בסוף פירקין (דף מא:) מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מתוך ביתו ולולבו בידו נכנס לבית הכנסת ולולבו בידו קורא ק"ש ולולבו בידו אע"פ שכל אלו הדברים אין מעכבין מ"מ הואיל ויש בדבר מצוה מן המובחר חשיב כעובר לעשייתן".
ונראה כי דין הדלקת נרות ההידור הוא כדין נענועי הלולב וכדין ניגוב הידיים, וכשם שניתן רלברך לפני מעשים אלו ונחשב הדבר כעובר לעשייתן, הוא הדין בברכה קודם הדלקת נרות ההידור.
אולם, יש מקום לחלק בין הידור מצווה ובין נענועי לולב וניגוב ידיים. נענועי הלולב הם חלק ממשי ממצוות נטילת לולב, והראיה לכך היא ששיעור לולב נקבע על פי מצוות הנענוע: שלושה טפחים כדי לנענע בו, וכן ניגוב הידיים הוא חלק מנטילת הידיים, וכך מדויק מדברי התוס שכתבו שהמצווה עדיין לא נגמרה, ואילו בהידור ניתן לומר שהמצווה הבסיסית נסתיימה לה ואנו עוסקים כעת במצווה נפרדת של זה אלי ואנוהו, וממילא ברכה לפני ההידור אינה נחשבת כעובר לעשייתן.
החילוק בין הידור לבין נענוע וניגוב מבוסס על כך שהידור מצווה אינו נחשב כחלק אינטגרלי מן המצווה הבסיסית, אלא מדובר בקיום של מצווה נפרדת. שאלה זו הינה שאלה יסודית בדיני הידור מצווה, ויש מקום רב לומר שמצוות ההידור מתחברת עם המצווה הבסיסית ומרחיבה אותה. ראיה לכך היא מדין המל בשבת (שבת קלג:), דכל זמן שלא פירש מן המילה יכול לחזור ולמול גם ציצין שאינן מעכבין את המילה, אע"פ שמדובר רק בהידור מצווה, ומכאן חזינן דכל זמן שלא פירש הרי שעדיין עסקינן במצוות מילה המורחבת, ומצוות מילה דוחה שבת. א"כ, ניתן לומר שגם הידור מצווה מתאים להגדרת תוס: "שעדיין לא נגמרה המצווה", דכל זמן שעוסק במצווה ומתכוון להדרה, הרי זה כמי שלא סיים את מצוותו, ויכול לברך כדין המברך לפני נענועי הלולב וכדומה.
ברכה על הידור
דברינו עד כאן נסבו על האפשרות לברך על הקיום הבסיסי של נר איש וביתו, על אף שהנר הראשון כבר הודלק. אולם, ייתכן שיש מקום לברך גם על הדלקת נרות ההידור לכשעצמם, על אף שמדובר לכאורה בהידור מצווה בלבד.
נר לכל אחד ואחד
מרגלא בפומיה דרבנן מחלוקת הרמב"ם (הל מגילה וחנוכה ריש פ"ד) והרמ"א (סי תרע"א ס"ב), האם למנהג המהדרין דמדליקין נר לכל אחד ואחד בעה"ב הוא המדליק את כל הנרות, אלא שמדליק כמספר בני הבית, וזו דעת הרמב"ם, או שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק, כדעת הרמ"א. והנה, לדעת הרמ"א מפורש דניתן לברך על הידור מצווה, שהרי הדלקת הנרות על ידי כל אחד ואחד היא הידור בלבד, ובכל זאת מברכים כולם!
ניתן לדחות ראיה זאת, על בסיס דברי המהרי"ל (סי קמ"ה). לדעתו, כל אדם הרוצה להדליק בעצמו ולא ליפטר על ידי בעל הבית צריל לכוון שלא לצאת ידי חובה בהדלקת בעל הבית, ולאחר מכן להדליק בעצמו. לפי זה ברור שאין ראיה מדברי הרמ"א לכך שניתן לברך על הידור, שכן לשיטת המהרי"ל לא מדובר בברכה על הידור אלא בברכה על המצווה הבסיסית.
דין הארחות חיים
והנה, אף אם ניתן להתווכח על טיבה של הראיה מדין המהדרין, הרי שלכאורה מדברי הבית יוסף ישנה ראיה נחרצת לכך שניתן לברך על גם הדלקת נרות ההידור, וז"ל:
"וכתוב בארחות חיים (הל חנוכה אות י) מי שלא הדליק בליל שלישי אלא שתי נרות או בליל רביעי אלא שלשה זה היה מעשה בלוני"ל והחמירו שידליק מה שחסר להדליק ואין צריך לברך פעם אחרת כי הברכה שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשאה".
ומדויק מדבריו כי הסיבה שאין לברך על הדלקת נרות ההידור היא כיוון שהברכה שבירך בתחילה חלה גם על הדלקה זו, אולם אם סברה זו אינה שייכת, כגון שלא בירך בתחילה, הרי שיש לברך גם על הדלקת נרות ההידור. ואכן, הפמ"ג מסיק מדברי הב"י דיש לברך על הדלקת נרות ההידור כאשר שכח לברך בתחילה, אלא שתמה מסברה כיצד ניתן לברך על הידור מצווה.
ומסברה נראה כי יש להסביר את דברי הארחות חיים על יסוד הבנה שונה בדין המהדרין מן המהדרין. נדמה כי לשיטתו לא מדובר בהידור מצווה בעלמא, ככל דין זה אלי ואנוהו שבכל התורה כולה, אלא שחז"ל תיקנו שלוש רמות של קיום מצוות נר חנוכה, ומי שקיים מצות נר איש וביתו, עדיין לא קיים את מצות המהדרין מן המהדרין, וממילא עדיין לא קיים את מצות הדלקת נר חנוכה, ולכן יכול לשוב ולברך על הדלקת נרות ההידור, ואין זה כברכה על הידור מצוה בעלמא.
ובאופן אחר כתב ר שלמה זלמן אוירבך (שו"ת מנחת שלמה, תנינא, סי נ"ח) ליישב את דברי הארחות חיים, וז"ל:
"ונראה דכיון שחכמים תיקנו בשביל פירסום הנס גם לפרסם ולעשות היכר למספר הימים, ולכן כמו שמברכים גם על מנהג בלבד מפני שרצו להרחיב את פירסום הנס כנ"ל, וגם מצינו באכסנאי שמדליקין עליו בביתו דמבואר בתרע"ז ס"ג ברמ"א שרשאי להחמיר ולהדליק בפני עצמו בברכה, והוא משום פרסום הנס וכמו שביארנו לעיל (בריש הסי או"ק ג) ה"ה דיכול לברך על הנר הנוסף כיון דיש לו חשיבות מצד פרסום הנס".
הלכה למעשה
להלכה פסק רע"א כי ניתן לברך כל זמן שלא הדליק את נרות ההידור, ובצירוף שלושה ספיקות:
ראשית, דעת האו"ז היא דכל ברכת המצוות ניתן לברך גם לאחר העשייה; שנית, ייתכן כי בנר חנוכה ניתן לברך כל זמן שהנרות דולקים, כיוון שזו מצווה מתמשכת, וכשם שניתן לברך על תפילין כל זמן שלובשם, כך ניתן לברך על נר חנוכה כל זמן שהנר דולק; ואחרונה, יש לצרף את דברי הארחות חיים מהם נראה כי ניתן לברך על הידור בנר חנוכה.
ברם, כאשר הדליק כבר את כל הנרות פסק שלא לברך, שהרי במקרה כזה לא עסק הארחות חיים, וספק ברכות להקל. וכדברי הגרע"א פסק המשנ"ב (סי תרע"ו סק"ד) להלכה, ולדעת ערוך השלחן ניתן לברך גם כאשר סיים להדליק את נרות ההידור, כל זמן שהנרות עדיין דולקים.