מלשון הגמרא משמע שהמחלוקת בין בני יהודה ובני הגליל היא רחבה ועקרונית: "הני אמרי יש אבילות בשבת והני אמרי אין אבילות בשבת".
הגמרא מנסה להבין זאת מלשון המשנה האומרת ששבת "עולה ואינה מפסקת" ואילו יו"ט "מפסיקין ואינן עולין". ומחלוקתם של בני יהודה ובני הגליל היא בשאלה מה היתה כונת המשנה באומרה שהשבת "עולה ואינה מפסיקה" האם פרוש הדבר הוא שהיא עולה למנין שבעה ועל כן נוהגת בה אבלות. או שמכך שהמשנה מדגישה שאין השבת מפסקת את האבלות משמע שאע"פ שאין נוהגת בה אבילות, אין היא מפסקת את האבילות.
הגמרא מביטאה פעם נוספת את השאלה היא כששמואל שואל את ר' יוחנן שאלה זו ור' יוחנן עונה: "אין אבילות בשבת".
אולם מסקנת הגמרא היא: "הכי א"ר יוחנן: דברים שבצנעא נוהג". בפשטות יש להבין שר' יוחנן הבין שמחלוקתם של בני יהודה ובני הגליל היא רק בדברים שבפרהסיא, שהרי אע"פ שפסק שאין אבלות בשבת סובר הוא שבדברים שבצנעא נוהגת אבילות בשבת. ואכן, כך הבין רש"י את מהלך הסוגיא.
אולם הרמב"ן פירש שמחלוקתם של בני יהודה ובני הגליל היא רחבה יותר. אם נוהגת אבילות גם בצנעא בשבת ולא רק בפרהסיא.
ולדעתו דברי ר' יוחנן במסקנת הגמרא היא פשרה בין בני יהודה לבני הגליל. על כן יש לומר שנחלקו בני יהודה ובני הגליל בשאלה עקרונית: האם יש ההבדל בין יו"ט המפסיק לגמרי ימי האבילות לבין שבת שאיינה מפסיקה את האבלות. הירושלמי מסביר מדוע אין אבילות נוהגת בשבת: דכתיב: ברכת ה' היא תעשיר - זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עימה - זו אבילות". (בסוגייתנו, וכן הביא תוספות ד"ה מאן דאמר, בסופו).
זאת אומרת שיש ענין מיוחד לא להוסיף עצב בשבת. בעל השאילתות דן בשאלה מה ההבדל בין שבת ליו"ט ואומר: ...דילמא שבת עונג הוא דכתיב ביה, אבל הני (עצרת ור"ה) כוון דאית בהו שמחה כרגלים דמו ומפסיקין". (שאילתא ט"ו).
ולפי דבריו עיקרה של מצות שבת הוא עונג שבת ועל כן דברים המבטלים את העונג אינם נוהגים, אבל האבילות עצמה שהיא העצב קימת. ואלו המועד במהותו סותר את האבילות, שהרי "אית בהו שמחה" כמו שמדגיש הפסוק "והפכתי חגיכם לאבל" ועל כן פוסק בעל השאילתות שאין אבילות נוהגת בשבת כלל ואינו מחלק בין צנעא לפרהסיא. ובעקבות זאת מחדש הנצי"ב בהעמק שאלה: "ונ"ל דבהיא דמפורש התורה פשיטא שאינו נוהג, והיינו שינוי בגדים.
דכתיב "וכבדתו - שלא יהא מלבושך בשבת וכו'. וכן זקיפת המיטה הוא מונע עונג שבת לשינה כראוי, דכתיב בשבת.
ולא מיבעי לן אלא פריעת הראש ונעילת הסנדל וש"ש אי משום דהוין בפרהסיא אין זה כבוד השבת וכתיב וכבדתו, או כיון דלא מניעת עונג הווין נוהג בשבת..." (שם אות י"ג).
לסיכום: ישנו הבדל עקרוני בין שבת ליו"ט ביחס לאבילות.
כיון שיו"ט במהותו הוא "שמחה" אין האבלות יכולה לחול בו כלל. ואלו בשבת שני ישנם הסברים: הירושלמי מסביר שאסור להרבות עצב בשבת ועל כן יש לומר שאין אבילות נוהג בשבת כלל אבל אין השבת מבטלת את האבילות שהרי אין בשבת מצוות שמחה המבטלת אבל. אלא רק מנוחה שאינה יכולה להיות בשעת צער.
לפי בעל השאילתות רק דברים המפורשים בתורה, כגון: כבוד שבת ועונג שבת, דוחות דיני אבלות מסוימים הסותרים עקרונות אלו. אבל מהותו של האבלות קיימת גם בשבת. ועל כן אומרת המשנה שאבלות בשבת עולה כחלק משבעת ימי אבלות - שהרי מהותה של אבילות קימת גם בשבת ואינה מפסקת את הלכות אבלות שנוהגות גם לאחר השבת.
אבלות בשבת מועד קטן דף כ''ג, ב' - כ''ד א'
האם מותר להתאבל בשבת, ועד כמה אפשר להתאבל ? – הרב ירון איתן מביא את הבעיות והתשובות מתוך הגמרא במסכת מועד קטן.
