שדכן עליון

פתיחה

כילד, פעמים רבות העסיקה אותי השאלה מה עושה אלוקים מאז ברא את העולם. הרקע לשאלה הילדותית הזו מובן, שכן למראית עין נראה שהעולם מתנהל מעצמו, מעין מערכת סגורה הפועלת על פי החוקים שהתווה לה בוראה ברגע בריאתה. ואם העולם פועל על פי חוקיות קבועה מראש, מה תפקיד הקב"ה בעולם עכשיו, כשהעולם כבר קיים?

השנים חולפות, ולתמיהה הילדותית נוספים רבדים נוספים, נלמדות גם תשובות מתשובות שונות לשאלה זו. ועדיין השאלה מרחפת לה אי-שם בתודעה.

בפסיקתא דרב כהנא[1], במדרשים המוקדשים לפרשת שקלים, מופיע מדרש המתייחס לשאלה זו מזווית מעט שונה.

המדרש

" ר יונה פתח: כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים[2].

מטרונא אחת שאלה את ר יוסי בן ר חלפתא,

אמרה לו: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו?

אמר לה: לששה ימים, שנאמר כי ששת ימים עשה ה את השמים ואת הארץ[3].

אמרה לו: ומה הוא יושב ועושה מאותה השעה?

אמר לה: מזווג זיווגים- בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני.

אמרה: וזהו? אף אני יכולה לעשות כן. כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, ובשעה קלה אני יכולה לזווגן.

אמר לה: אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים-סוף.

הניח אותה ר יוסי בן ר חלפתא, והלך לו.

מה עשתה? נטלה אלף עבדים ואלף שפחות, והעמידה אותן שורות שורות, ואמרה: פלוני ישא לפלונית, פלונית תינשא לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחד.

בבוקר באו (העבדים) אליה- זה ראשו פצוע, זה עינו שמוטה, זה רגלו שבורה, זה אומר אין אני רוצה בזו, וזו אומרת אין אני רוצה בזה.

שלחה והביאה את ר יוסי בן ר חלפתא, אמרה לו: אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת היא על כל מה שאמרת, יפה אמרת.

אמר לה: ולא כך אמרתי לך? אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.

מה הקב"ה עושה? מזווגן בעל כורחן שלא בטובתן, וזהו שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות[4], מה הוא בכושרות, בבכי ושירות- הרוצה אומר שירה, זה שאינו רוצה יגיע לבכי.

אמר ר ברכיה: בלשון הזה השיבה ר יוסי בן ר חלפתא: הקב"ה יושב ועושה סולמות, מעלה לזה ומוריד לזה, משפיל לזה ומרים לזה- כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים. "

דאגה להמשכיות הבריאה

ראשית, עלינו להניח שתשובתו של ר יוסי לא נאמרה רק בכדי לסתום את טענותיה של המטרונה, אלא משקפת גם דבר-מה אמיתי. אם נאמץ הנחה שכזו, נראה שר יוסי בא לסתור תפיסות פילוסופיות-יווניות-קדומות, לפיהן אלוקים אינו מעורב כלל בעולם. על פי ר יוסי, הקב"ה בהחלט מעורב בעולמו, כשכל "עיסוקו", כביכול, הוא המשך קיום הבריאה: דאגה שהממון יגיע לידיים המיועדות, שבני-הזוג הנכונים ימצאו אלו את אלו, וכו. הקב"ה לא רק בורא את עולמו, אלא מקיים אותו ומכלכל אותו באופן אקטיבי, כביכול.

בפן התיאולוגי הצרוף אין בדברים חידוש גדול - אלוקים מעורב בעולם, ולא, חלילה "עזב אלוקים את הארץ". אמנם נראה שיש לדברים משמעות גם מבחינה דתית-קיומית משמעותית יותר. האדם היודע כי בוראו מתעסק באופן פעיל, כביכול, במה שעובר עליו, בהחלטות המשמעותיות בחייו, באיזו אישה ישא ואיזה בית יקנה - אדם כזה יתפקד באופן שונה, ביודעו כי יש מי שעומד מאחוריו, ומחפה עליו. אין בזה בכדי להפחית מהאחריות האישית של האדם למעשיו (וזאת מבלי להיכנס לסוגיית הבחירה החופשית), אך יש בזה בכדי להעניק לאדם את השקט הנפשי לו הוא זקוק לשם קבלת החלטות שקולה וקרת-רוח. אלוקים בעזרי, אומר לעצמו האדם, אוכל להיות שקט יותר.

ניסוי אחד, שתי מסקנות

כל מי שהתנסה, או לפחות בא במגע עם אלו שהתנסו בתחום, יודע עד כמה מורכבת מלאכת ההתאמה שבין בני זוג. תוצאות הניסוי האנושי שביצעה המטרונה, הצפויות מראש, מדגישות עובדה קיומית כמעט מובנת מאליה - כמעט שלא ניתן לחבר אנשים בכפייה, מכורח הנסיבות, ללא כל התאמה אישית, באופן שרירותי לגמרי. אנשים הם יצורים מורכבים, וככאלו כמעט בלתי-אפשרי לחבר ביניהם בכפייה. ממילא, תוצאות הניסוי צפויות מראש: "זה ראשו פצוע, זה עינו שמוטה, זה רגלו שבורה, זה אומר אין אני רוצה בזו, וזו אומרת אין אני רוצה בזה". אף אם בנסיבות אחרות אפשר שלפחות מקצת מן הזיווגים היו מצליחים, בנסיבות שרירותיות כל-כך קשה לצפות להרבה.

תשובתו של ר יוסי בן חלפתא למטרונא מובאת במדרש בשתי גרסאות, גרסאות שנראה שיש הבדל מסויים ביניהן:

גירסה ראשונה

"ולא כך אמרתי לך? אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. מה הקב"ה עושה? מזווגן בעל כורחן שלא בטובתן, וזהו שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות, מה הוא בכושרות, בבכי ושירות- הרוצה אומר שירה, זה שאינו רוצה יגיע לבכי". לפי לישנא זו הבעיה בניסוי של המטרונה הוא במקור הסמכות שכופה את השידוך. נגד המטרונה יכולים העבדים להתקומם על כל אי-התאמה, בעוד נגד הקב"ה אין הרבה מה לומר. האדם מוכרח להסתדר עם מה שיש, אין לו הרבה מה לומר- או שירה או בכי.

גירסה שנייה

"אמר ר ברכיה: בלשון הזה השיבה ר יוסי בן ר חלפתא: הקב"ה יושב ועושה סולמות, מעלה לזה ומוריד לזה, משפיל לזה ומרים לזה- כי אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים". לפי הלישנא השנייה הבעיה אינה רק בסמכות כבלישנא הראשונה, אלא מהותית יותר. לפי לישנא זו יש לדקדק בבחירת בני זוג, יש לבצע "שיפוצים" באופי בני הזוג בטרם יוכלו לחיות בשלום זה עם זו. אחד צריך להשפיל, אחד צריך לרומם, זה שפל-רוח מדי והאחר גאוותן, וכך הלאה[5].

סיום

נראה שאת דבריו של ר ברכיה יש לקחת כקריאת כיוון לכל סוגי מערכות היחסים. עלינו לדעת להשפיל את עצמנו, ובנסיבות מסוימות גם להגביה את קומתינו על-מנת להסתדר עם האחר - מורה, הורה, אח, חבר, וגם בן-זוג. מובן שהדבר תלוי בהדדיות, כלומר שהצד השני יבוא לקראתנו, ולא רק שאנחנו נתאמץ לשנות את עצמנו למען חיים משותפים. וברקע, להשתדל לא לשכוח, שיש מי שמשגיח על מעשינו ומסייע בעדינו לקבל את ההחלטות הנכונות. ולוואי שיהיה בעזרנו.

[1] הפסיקתא דרב כהנא היא מדרש אגדה עתיק המסודר לפי סדר הקריאות בתורה וההפטרות. יחד עם בראשית רבה וויקרא רבה, הפסיקתא היא ממדרשי האגדה הקדומים ביותר, מהמאות השלישית-החמישית למניינם.

[2] תהלים, עה, ח.

[3] שמות לא, יז.

[4] תהלים, סח, ז.

[5] הנחת היסוד העולה במדרש היא שהקב"ה הוא מעצב האישיות העיקרי של בני האדם, וממילא מתווה עבורם מסלול די מוגדר מראש לחיים.