פרק קכ"ב בתהילים הוא פרקה של ירושלים. הפרק פותח בשמחה גדולה שזוכים לה אפילו ע"י הרצון לבוא לבית ד' אשר בירושלים. בהמשך עובר המשורר לעסוק בירושלים והוא אומר את המילים שהשתמשנו בהם ככותרת לדברינו, "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". למה התכוון המשורר כשאמר עומדות היו רגלינו ולא עמדנו ומדוע אמר בשעריך ירושלים ולא בירושלים? כשנתבונן על ירושלים בתנ"ך יתכן ונוכל להגיע לכיוון מחשבה המיישב את הפסוק ודוחף למעשים.
ידענו מדברי חז"ל כי אברהם אבינו עקד את בנו בהר המוריה אשר בירושלים אבל, משום מה, הסתירה זאת התורה מאתנו וגם מאברהם. כך נצטווה - "…ולך לך אל אחד ההרים אשר אראך" ולא נתפרש לו המקום עד היום השלישי.
במצוות התורה על בנין המקדש והבאת הקורבנות אליו, חזרה התורה ורמזה על ירושלים בלי להודיע לנו מהו המקום. "אל המקום אשר יבחר" נאמר בתורה, ולא אשר בחר כאילו עדיין לא נבחרה מאז שנברא העולם. עם כניסת ישראל לארץ בימי יהושע והשופטים נזכרה ירושלים פעם אחת וחזרה ונעלמה, כאילו מסתורין כרוך בירושלים והוא דואג להעלימה בכל פעם ופעם. רק עם עלות דוד אל כסא המלוכה הכלל ישראלי מופיעה ירושלים מיד ומאז היא חיה וקיימת יחד עם כל האומה ומלכיה מדר לדור.
מה הסתירה התורה והסתירו הנביאים כאשר העלימו מאתנו את ירושלים, ומדוע פסקה ההסתרה בימי דוד?
העיון בהמשך הפרק מגלה לנו כי הנושא הבא המשמש כמרכז שני אחרי בית ה' הוא שבטי ישראל שהם העולים אל בית ה' והם המוסיפים פאר לירושלים בעצם היותם שם. מציאותם של שבטי ישראל, שהם באמת שבטי י-ה, היא המביאה את הדרישה לשלום ירושלים, אוהביה והיושבים בה, שהם בני חילה. אם נחזור ונביט אחורה בתקופה שבין כניסת ישראל לארץ ובין מלכות דוד נראה שהתקופה כולה עומדת בסימני התאוששות פנימית בין שבטי ישראל, על ההנהגה והבכורה ביניהם כשמפעם לפעם גובר שבט אחד המבליט את דרכו המיוחדת ומעביר את נקודת הכובד הלאומית אל תחומי נחלתו.
כאשר קיבלו עליהם ישראל את מלכותו של דוד היתה עירו המיוחדת לשבתו - חברון אשר ביהודה. דוד יצא משם בראש צבאו, כבש את ירושלים שלא היתה שייכת לשום שבט וקבע אותה לעיר מלכות ישראל. לכאורה מכאן ואילך היה איחודם של ישראל מסביב לירושלים מובטח אך בכל זאת ראינו שגם באחרית ימי דוד פרצה מלחמת אחים שהעלתה מחדש את גורמי הפילוג השבטיים. רק בימי שלמה כאשר נבנה המקדש ליושב שמיים - אשר למען ישראל הואיל לשבת בתוכם בירושלים, רק מאז הפכה ירושלים - שלא נחלקה לשבטים - לעירם של כלל ישראל.
עם ישראל עם ה' שנתברך בכוחות וכשרונות עצומים לכל שבטיו, לא יכול להסכים להוריד את ראשו ולוותר על ערך מערכיו לפני שום שבט מישראל. אמנם לפני ה' מלך מלכי המלכים וראשון כל המעשים שהוא בעל הכוחות כולם, לפניו כולם מתבטלים ואינם מרימים על נס את ייחודם, כולם מבינים שכוחותיהם המיוחדים נוצרו לשם מילוי שליחות שהיא בתכליתה, אותה השליחות שממלאים כל השבטים האחרים. הבנה זו מביאה שלום ואחדות המגבשים את עמנו לאומה אחת שכולה מודה ומהללת לשם ד'. רק ההכרה שבעליה אל ירושלים עולים אל בית ד', היא המאחדת את ישראל ונותנת להם את כח העמידה בשערי העיר.
כידוע שערי העיר הם מקום המשפט והצדק, המקום שבהעדר אמונה כבירה, מאחדת, עלול להיות מקום למחלוקת חלילה. ובאמת בימי בית שני כאשר לא ראו את מאור השכינה הגדול באה שנאת חינם וטרפה את השעה ומאז גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו. בימינו באה ההשגחה לאחר שנות אלפיים של גלות, והשיבתנו לארצנו אחרי שמורקנו בייסורים קשים ונוראים. בפרק הזמן הבא זכינו לחזור לירושלים עיר הקודש והמקדש ובקרבנו התעוררו כיסופי אמונה שהבעירו את כל הלבבות. לאחר שנות דור נוסף, התברר שעדיין לא כבתה אש המחלוקת הפנימית אפילו במחנה היראים וחרדים לדבר ה'. כל אחד משיק לכיוון שלו ללא רצון להתאחד יחד. והנה באה ההשגחה המדריכה ומחנכת ומראה לנו אותות אזהרה - אם לא נשוב בה ונתאחד במהירות בעוד מועד אנו עלולים לאבד שוב את ירושלים. חרב מונפת ומאיימת לבתר את ירושלים לגזרים, חלילה.
אותות אלו יש בהם קריאה אלינו למהר ולהתאחד ואם עדיין לא הוכשרה השעה ואי אפשר להתאחד עם אלו ששם שמים אינו שגור בפיהם, שלושת - ארבעת המחנות שכולם נושאים את שם ד' בפיהם וכולם מוקירים את שמה הקדוש של ירושלים, הם הנקראים בדחיפות לתאם עמדות ולעמוד בגוש אחד. שלומה של ירושלים, של אוהביה ושם ד' הנקרא עליה, כולם עומדים בסכנה. אם יבוא חלילה אסון, כל מי שעיכב את האחדות יצטרך לתת דין וחשבון על חלקו. כל הקוראים בשם התורה ובשם אהבת ישראל חייבים למצוא כל מה שמאחד וללכת כגוש אחד. עצם ההליכה ביחד, לא רק שתחזק את כוחם אלא תמשוך רבים אחרים שהתרחקו מעליהם בגלל הפילוג שגרם לחילול השם, כאילו אפילו הדתיים מחפשים רק טובות הנאה לעצמם. אדרבא תוכיחו לכולם שרק האמת והצדק עמודים בראש מעיינכם. תגיעו להסכמים שיאפשרו לשמור על כל שלימות הישובים והישיבות, ישיבות חרדיות וישיבות ציוניות, ישיבות אשכנזיות וישיבות ספרדיות, ובוודאי שעולם התורה יצא רק נשכר, ואם ישנם מחרחרי ריב ומדון בניכם, אל תתנו להם להשמיע קול, השאירו אותם בפינות המחנות ואל תתנו שיובילו את כולם. עם ישראל רובו ככולו דורש אחדות בין שומרי התורה. ירושלים דורשת למען שלומה את שלום אוהביה.
ואם תזכו ונזכה אנחנו יתקיים בכולנו שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבייך יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך, למען אחינו ורענו נדבר נא שלום בירושלים.
ואם לא למענם, אז למען בית ד' אלוקינו נבקש טוב לירושלים ולעמה וה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
* הרב דוד חי הכהן הינו ראש מוסדות "אורות התורה" - בת ים