במאמר הקודם, דנתי במשמעות המעשית של שיבת ציון של ימינו, דהיינו החזרה לזהות העברית המקורית. כשאנשי כנסת הגדולה "המציאו" את היהדות כוונתם היתה כאמור להבטיח את עתידו של עם ישראל בעיצוב תנאים שיאפשרו השגת שתי מטרות הנראות לכתחילה כסותרות: מצד אחד, שמירה על הזהות העברית שדעכה בעקבות הפסקת הנבואה, וזאת ע"י הזיכרון והלימוד, ובשלב שני צמצום המרקם הלאומי אשר לכתחילה מורכב מטבעו מי"ב שבטים, מכמה וכמה כיתות חברתיות, תפקידים ומעמדים שונים לבחינה מרכזית יחידה אשר תהווה תחליף למרכז הלאומי שנחרב.
זאת היא ההגדרה של היהדות כדת; ההזדהות דרך הזכרון והלימוד למה שהיתה הזהות העברית, תוך כדי העמדת שבט לוי במרכז החשיבה ההלכתית. אנו אכן נכנסנו אז לעידן הגלות, מצב אשר בו אנו משוללים מולדת, ובאופן מעשי: אין לנו ארץ. ישנה בחינה אחת בקרב עם ישראל אשר טבעה היא להיות כזאת. שבט לוי הוא כביכול "היהודי הנודד" בקרב החברה הישראלית כשהיא כתיקונה. ההלכה התלמודית תתרכז איפה על אופיו של שבט לוי כדגם אופרטיבי השווה לכל ישראל לעבור את תקופת הגלות. ההלכה תדרוש מלוי את סודו להבטיח את עתידו של הכלל כולו. ומצד שני, עם ישראל המצוצמם למימדי שבטי יהודה, בנימין וחצי שבט מנשה, עם שרידים מדולדלים מכל יתר השבטים יידרש להזכר שהוא אינו אלא זהות שאולה אשר תצטרך בבוא הזמן לפשוט את בגדי הגלות מעליה ולתת - להחזיר - את מקומם לכל יתר הבחינות המרכיבות עם החי את חייו הלאומיים הבריאים על אדמת מולדתו.
ענין קצת דומה יכול אולי להסביר את זה טוב יותר. אחת הסכנות הגדולות בגולה היא ההתבוללות. כדי להלחם נגד ההתבוללות ולהביא בסופו של דבר את היהודים הביתה, צריך מוסדות יהודיים חזקים. צריך בתי כנסת ובתי מדרש, בתי ספר, מועדונים, ספרות מתורגמת וכתובה בשפה המדוברת באותה ארץ, ועוד ועוד. והנה קהילות יהודיות משגשגות ומשגשגות כל כך ששכחו בינתיים שהמטרה היתה לחזור הביתה! ואשר הצלחתם גורמת את האשליה שאפשר להיות יהודי בחו"ל. סליחה. קבלו תיקון. אפשר גם אפשר להיות יהודי בחו"ל. אולי אוסיף בגוזמא ובמילי דבדיחותא דאית ביה ממש שרק בחו"ל אפשר להיות יהודי. איש יהודי היה - בשושן הבירה! בארץ ישראל צריך להיות עברי. היינו זקוקים ליהדות חזקה כדי לעבור את הגלות. עכשיו היהדות משלה את עצמה בכך שהיא מדמה את עצמה לדבר האמיתי. כאילו ספר המסביר ומתאר את התכונות של הזהב, כמה שלא יהיה מדוייק, יכול להשתוות לערך הזהב עצמו?!
היהדות הגלותית (אלו כמעט מילים נרדפות) הינה תוצאה של המפגש בין ישראל ופן אחד של הזהות האנושית האוניברסלית - הסלבית, או הלטינית, או האנגלו-סקסית, הספרדית או האשכנזית וכו'. היא מהווה הוכחה על כך שקיים אופי אנושי אחד יחיד במינו המסוגל להיות - ככל הגויים. ז"א המסוגל לאחד בקרבו את כל הצורות האתניות. איפה? בארץ ישראל. הזהות האנושית המאוחדת מעבר להבדלים והתרבויות היא הזהות העברית המבוללת בקרבה את הזהויות היהודיות השונות מבלי שתאבדנה אלו את צביונן המיוחד אלא שיעשה הוא טפל לצלם הכולל והמאחד. הזהות היהודית היא קוסמופוליטית מטבעה כי היא בבית בכל מקום מאחר שאין לה בית באף מקום. הזהות העברית היא אוניברסלית מטבעה כי הבית שלה מסוגל להיות בית לאנושות כולה (וזאת אולי הסיבה שרק את הארץ הזאת דורשים עמים רבים שאינם שייכים לה כלל ועיקר כארץ קודש להם).
ההתיחסות לזהות העברית בתור שכזו מודגשת בתורה בדרכה הפשוט והקולע ללא מילים מיותרות. בפירוט משפחות האדמה - בני נח - לאחר המבול, בפרק יו"ד בספר בראשית, באמצע רשימה ארוכה של שמות מוזרים ומשעממים, ללא אפיון או תאור או הסבר כל שהוא, מופיע פסוק חריג אחד (פסוק כה): ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן.
זה הכל. עבר הוא הנציג האחרון של האנושות המאוחדת לפני שבר דור הפלגה לאחר מגדל בבל. העבריות היא היא התכונה האחדותית היסודית שבזהות האנושית. ליחס את אברהם לעבר (אברם העברי) משמעותו לרמוז כי הוא ממשיך את אותה השושלת האחדותית שבתור שכזו תהיה מסוגלת להעיד על אחדות השם - ובא לציון גואל, בב"א.
עבריות
בהמשך למאמרנו הקודם, מהי אותה העבריות אליה צריכים אנו לשאוף ומדוע לא להמשיך להיות פשוט יהודים?
