הפסוק השלישי בפרק א של ספר משלי אומר כך:
"לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים"
בפסוק השני שמתאר את מטרות משלי, מתוארת השתתפות הרבה יותר פעילה של הקורא בלימוד.
אמנם, הפירוש הפשוט של לקחת פה הוא לימוד, אבל לא לחינם משתמש שלמה המלך בשם הפעולה "לקחת". כשאדם לוקח הוא פעיל, הוא לא נגרר, הוא עושה דברים מיוזמתו ומרצונו. ילד שנמצא בשיעור בבית הספר, הגיוני מאוד שהוא לומד דברים, אבל לרוב הוא לא לוקח דברים, הוא לא מנסה מיוזמתו להפיק כל מיני דברים מהשיעור. המורה נאלץ לנסות לגרות אותו ללמוד, במקרה הטוב, או לדחוף לילד כמה חומר לימודים שהוא יכול, ורק להגביר את אי רצון הילד לקחת, לפעול, להתקדם ולהתעניין.
את 5 המושגים המוזכרים בפסוק שאותם צריך הלומד לקחת, ניתן לחלק לשתיים (גם הטעמים תומכים בחלוקה זו): 1. הלימוד עצמו. 2. המעשה.
מוסר ושכל
מבחינת הלימוד, שלמה המלך מציע לקחת 2 דברים, אבל אני אסביר אותם כאותו עניין: מוסר למען השכל.
מוסר, כפי שהזכרנו בקטע הקודם, עניינו להסיר מן האדם את המידות הרעות שדבקו בו. מכיוון שמוסר הוא משהו שמשתנה בין אדם לאדם, שהרי יש אדם שהוא פזרן, וזו המידה שהוא צריך לתקן, ומנגד יש אדם שהוא עצלן, ואת המידה הזו הוא צריך לעקור מתוכו. גם אם ייכתבו אלפי ספרי מוסר, הם לא בהכרח יקלעו היישר למצב המיוחד של האדם שקורא אותם, ואת העבודה של תיקון המידות יאלץ לעשות, בסופו של דבר, ע"י עצמו (כמובן, שספרי המוסר מאוד עוזרים לאדם בזה, כי הם מעניקים לו כלים, אבל כאמור לא ניתן לדייק למצב של האדם אליו נכתב). על כן כותב שלמה המלך שאת המוסר שלו הוא מבקש שייקחו, שייטלו לבד. הוא לא נותן לנו את המתכון להצלחה, משהו כמו "תשעים ושמונה שלבים לחיים ללא מידות רעות", אלא מעניק לנו כלים וכללים, שמהם אנו צריכים לקחת בהתאם למצבינו ולמעשינו.
אבל זה לא סתם מוסר, זה מוסר שמטרתו השכל. שלמה המלך דורש ממנו שניקח מוסר שיגרום לנו להשכיל. יכול להיות אדם שמשתקע במלחמות נגד יצרו, ושוכח את יוצרו. איך יכול להיות? התעסקות ברע, גם אם היא נגדו, לא עושה לאדם טוב. הוא מתרגל לראות את עצמו כאדם שלילי, את הרע כשולט בו, ויוצא שהתעסקותו ברע רק מגבירה את הרע שבקרבו. לכן רוצה שלמה שהמוסר שניקח לא יהיה סתם מוסר, סתם ירידה לרפש שנמצא לנו בנפש, אלא ירידה לצורך עלייה, ננקה את מידותינו כדי שנוכל ללמוד תורה, לעבוד את ה, בצורה יותר קרובה אליו, בלי מסכים של חטאים שיפרידו בינינו לבין השכל האין סופי, בינינו לבין ה.
צדק משפט ויושר
מבחינת המעשה, שלמה המלך מציע לנו לקחת 3 דברים, שאנסה להסביר את ההבדל ביניהם.
צדק הוא מושג שמימי, מושג שקשה לתפוס אותו בתוכנו. כשאנחנו מנסים להגדיר לאדם מהו צדק, נגלה מהר מאוד שלא רק שאנחנו לא ממש יודעים מה זה, אלא גם יש הבדל מהותי בין כל אדם בשאיפה, בהגדרה ובתחושה.
משפט, בצורה מאוד פשוטה, זה ההכרעות בעולם. משפט לא יכול להיות מנותק מהמציאות ומהכללים, וגם אם לשופט יש רצון רב לתת הכל לעני, הוא לא יעשה את זה אם הוא חייב, זה לא מסתדר במשפט, לא קיים בעולם המשפט שלנו. בנוסף, משפט גם מחייב החלטה מסויימת, מכיוון שאי הכרעה היא גם סוג של הכרעה.
יושר, מישרים, זה דרישה שמכוונת אל כל אדם באופן אישי. כשמת האדם שואלים אותו האם סחר באמונה, ביושר. האם אתה חי ביושר? זה שאלה שתקפה לגבי כל אדם, מילד בריכוז בגן, דרך אבא שלו בנגרייה ועד סבא שלו בועד השכונה.
שלמה המלך מציע לנו לקחת ממנו את הדברים האלה. הצדק שהוא מציג לנו בספר, הוא צדק אלוקי (כל ספר משלי מלא בהצעות ועצות של התקרבות לה ועבודתו - עיין לדוגמא בפסוק ז), וככזה הוא יכול לדרוש גם מאיתנו לקחת ממנו, להשתתף בו. נדרש מאיתנו לקחת לעצמנו צדק, להציב לעצמנו שאיפה לצדק, שאיפה להיות צדיק. לפני שאנחנו מתייאשים מכל רעיון והצעה בטענות מעשיות, כדאי להציב את הצדק, את השאיפה האמיתית ביותר, שאליה אנו רוצים להגיע. כמובן, שפה לא גמרנו את העבודה. משלי גם מלא בעצות מאוד מעשיות ופרקטיות, שנוגעות למעשה היום יומי. בנקודה הזו מגיע המשפט מהבחינה הפומבית, הדרישה מהדיינים, שהעולם יתנהל טוב. וגם לכל אדם, בכל מקום ובכל מצב, יש שאלה האם הוא מתנהל ביושר, האם הוא ישר עם סביבתו? האם הוא ישר עם עצמו? משלי ייתן לנו אמות מידה וכלים לבחון את עצמנו, גם אם אחרים לא עושים את זה בשבילנו, גם אם אף אחד לא יודע מזה, גם אם זה בין אדם לעצמו.
את כל הדברים האלה, כאמור, לא מספיק ללמוד, לא מספיק להבחן על זה ולהוציא ציון טוב, אלא גם לקחת את זה, להכניס את זה לכלים של כל אחד ואחד מאיתנו.