מבוא:
התשובה לשאלה זו , נמצאת כמובן בגוף המאמר הרצ"ב. אלא שלפני שאני ניגש לענות על השאלה הנ"ל, מוטלת עלי החובה להסביר מה זה : " שכינה ", מה זה :" קליפות", ומדוע יש מלחמה בין שניהם ( וזו בעצם מטרת המבוא שאתם קוראים כעת ).
אז ככה : ידוע לכם שלפני כ- 6000 שנה ברא הבורא את העולם בו אנו חיים. וכמו כל יצרן שמייצר מוצר , הרי שמתבקש שתהיה לו מטרה ביצירתו ואם כך השאלה המתבקשת : מדוע ברא הבורא את העולם בו אנו חיים ? התשובה : הוא רצה שנכיר אותו! שהרי כל עוד הוא לא ברא את העולם לא הייתה כל מציאות חוץ ממנו. וכעת שאנו קיימים אנו יכולים להכירו.
ואם תשאלו איך ניתן להכיר את היוצר מתוך יצירתו ? השאלה לכאורה במקומה, אבל בעצם בטעות יסודה. משום שאכן- כשאדם יוצר יצירה, אי אפשר באמת להכירו מתוך היצירה אלא פשוט חייבים לפגוש אותו פנים אל פנים ולשבחו על יצירתו המופלאה. מה שאין כן כשמדובר על הבורא. אנו פוגשים אותו פנים מול פנים כשאנו מתבוננים ביצירתו!! ( כלומר העולם בו אנו חיים ).
אלא שכאן אירע משבר נורא ואיום שהוא בעצם הרקע למלחמה בין הקליפות לבין השכינה. כדי שכביכול יהיה עוד מישהו חוץ ממנו , ( כדי שכאמור יהיה מי שיכיר אותו ) היה על הבורא ליצור מקום או מציאות שכביכול איננו נמצא בתוכם וזאת הוא עשה על ידי שהוא יצר משהו שכביכול נפרד ממנו ( היינו שוב העולם בו אנו חיים ) למה כביכול? כי זה נראה כך רק כלפי חוץ, האמת היא שהוא מסתתר
בתוך המציאות אותה הוא יצר. ופה שורש הבעיה!!
אנו מאמתים קיומו של דבר רק אם אנו קולטים אותו בחושים שלנו. והנה המוקד של כל העניין ולמעשה המבוא לספר כולו : כל עוד אנו מסתפקים בחושים הרי שאנו מאמתים רק את היצירה בתוכה אנו חיים ולא את יוצרה ,וזו למרבה הצער מטרתן של הקליפות אשר שמן מעיד על מהותן. הן מכסות על האמת האלוהית שהיא היא השכינה הקדושה שמסתתרת בתוך היצירה הנ"ל ומתחננת שנגאל אותה מהקליפות הנ"ל על ידי שנכיר בקיומה!! הסיבה לכך היא כי ברגע שנכיר בה- לא נוכל לעמוד מפני יופייה המסנוור, ויבוא סופן של הקליפות ! אם נצליח בכך, הרי שנכריע את המלחמה הנ"ל בניצחון מוחץ של השכינה , ואז באופן אוטומטי נראה במו עיננו את בית המקדש השלישי ואת משיח צדקנו ואת אליהו הנביא ואת כל המתים קמים לתחייה במהרה בימינו אמן!!
משימה ראשונה: לימוד התורה
האמצעי הראשון לנצח את הקליפות הוא הנושא של פרק זה. הבורא טבע בנו את הרצון להנאה . אלא שכאן ישנה בעיה - הקליפות מנסות להשתלט לנו על המחשבות שבמוחנו, ולשכנע אותנו שנשקיע מכוחנו וזמננו ליהנות ממה שהן גורמות לנו לחשוב שיעשה אותנו מאושרים- יגרום לנו סיפוק ושמחה, כשבאופן כללי כל הנושאים אליהם הן מנסות לפתות אותנו קשורים למערכות השונות של העולם הזה.
א= תאוות הגוף : אכילה מרובה ושתייה מרובה, שינה מרובה ( ובכללה עצלות ומנוחת הגוף ) , ים ובריכה באופן מוגזם , טיולים מרובים בחיק הטבע ,יציאה מרובה לנופש וכמובן תאוות נשים. ( הן בהסתכלות בהן ,ולצערנו אף גרוע מכך ).
ב= כסף –כבוד – מעמד חברתי – הרצון לתשומת לב מהסובבים אותנו- גאווה וחשיבות עצמית (=אגו ) : הקליפות מנסות לשכנע שככל שנעבוד יותר שעות ביום ונתקדם בעבודה , יהיה לנו יותר כסף, ויכבדו אותנו יותר ונקבל את תשומת הלב לה אנו ראויים ( עד כדי כך שכדי להשיג זאת אנו נוטים להתחנף לממונים עלינו )
ג= מסיבות- מפגשים חברתיים – שבדרך כלל מתאפיינים בסיפור בדיחות,רכילות, לשון הרע ושאר דיבורי סרק והבל כמו המצב הכלכלי הפוליטי וכיו"ב . צפייה בטלוויזיה, האזנה לרדיו , קריאת עיתונים , הליכה לקולנוע.
ומנגד ניצבת לה התורה ( שבכתב = חומש, מדרש וכיו"ב ) ( ושבעל פה = משנה גמרא הלכה וכיו"ב ) ומחכה שיפתחו את דפיה יעיינו בהם וייהנו מהדבר האמיתיֱֱ זה אמיתי כי הנשמה שנמצאת בתוך כל אחד מאתנו תיהנה רק מזה . אותה בכלל לא מעניינים התחומים שציינו לעיל שקשורים לעולם הזה כי היא שייכת לעולם רוחני ( = גן עדן / עולם הבא ) שמתחבא בתוך אותם עשרות אלפי דפים שבספרים הנ"ל וכל מה שעלינו לעשות זה לפתוח. נסו ותראו בעצמכם.
(הערה חשובה : זה לא קל בהתחלה אבל אם רצון אמיתי, תפילה חזקה לבורא, עקשנות והתמדה , ומציאת מסגרת מתאימה - מצליחים ובגדול !!! )
אם נצליח במשימתנו זאת הראשונה, הרי שכבר הכנענו בצורה משמעותית את הקליפות ( הלא הם כאמור המחשבות הלא טובות הנ"ל ) וחשפנו את האמת האלוהית הכל כך יפה - היינו השכינה הקדושה, שנמצאת בתוך הדפים הנ"ל.
משימה שנייה : הדברים ההכרחיים והכוונה בהם :
לאור קריאת הפרק הקודם שעסק בלימוד התורה מתבקשת מאליה שאלה קשה:
אם כל המטרה ( כפי שצוין לעיל ) היא להתמסר ללימוד התורה כדי להכיר את הבורא ולהתענג על כך עד בלי די, מדוע אם כן ברא אותנו הבורא בתוך עולם שתובע מאתנו להשקיע כל כך הרבה מזמננו ומכוחנו על מנת לספק את צרכי הקיום ההכרחיים שלנו: כמו אכילה שתייה ושינה, כמו הצורך ללכת לעבוד כדי לפרנס , (ונכלל בזה מסגרות הלימוד השונות בישיבות וכוללים ),החובות השונות שבבית ,וגם הצורך הנפשי מידי פעם לנפוש או לטייל. ויתירה מזו , הרי במעגל השנה היום יומי אנו נדרשים להקדיש זמן רב לקיום מצוות כמו תפילה במניין , הנחת תפילין, שבת חגים וכל מה שקשור להם ועוד מצוות רבות ?
השאלה אכן נכונה ! והתשובה : נמצאת בספרות הקבלה והחסידות. שם מבואר בהרחבה שהנשמה שלנו באמת לא רצתה לרדת לעולם הזה בדיוק בגלל כל הטענות שהעלנו בפרק זה, הרי היא למעלה בעולם הרוחני נהנתה עד בלי די ממה שאנו טועמים ממנו טיפה זעירה בשעה שאנו מעיינים בספרים הנ"ל(שדברנו עליהם בפרק הקודם).
אלא שהבורא רצה ברוב חסדו לגרום לה הנאה אף יותר גדולה בכך שהורידה לעולם בו אנו מצויים ובתוך גוף גשמי ועם כל הטרדות ( לכאורה ) הנ"ל כדי שדווקא באמצעות התבוננות מתמדת גם בהם ( ולא רק בספרים הנ"ל ) נכיר רבדים עוד יותר נפלאים ועמוקים הקיימים בבורא – מה שיגרום לנו לעתיד לבוא ( בעולם הבא ) עונג שאי אפשר לתארו בכלל במילים !! . ( כדי להבין את הדבר בצורה
יסודית- אמליץ בחום למצוא מסגרות בהם נמסרים שעורים בחסידות ובקבלה המבארים בהרחבה את מה שאני כתבתי כאן בקיצור נמרץ) .
אלא שכמו בפרק הקודם כך גם בפרקנו זה ישנו מכשול גדול והוא הכוונה !! כלומר לצערנו רוב העולם עושה את כל הפעולות ההכרחיות שהזכרתי בתחילת פרק זה , מתוך הרגל וכלל לא חושב למה הוא עושה אותם וגם אם חושב, הדבר נובע בדרך כלל מתוך מחשבה על עצמנו ולא על הבורא! .
וזו הסיבה שהקליפות מצליחות כי אז הפעולות הנ"ל מקבלות משמעות עצמית לכאורה ללא קשר לבורא וכאן המשימה של פרק זה!! מוטלת עלינו חובה קדושה לעשות את כל הפעולות הללו ביסודיות בשמחה ובהתמדה . אלא שעלינו לחשוב ולכוון שאנו עושים זאת רק בגלל שכך רוצה הבורא ולא בגלל הנאה גשמית או כל סיבה אחרת !!
אם נחשוב כך הרי שהבסנו את הקליפות וגילינו= גאלנו את השכינה הקדושה שנמצאת גם בתוך הפעולות הללו ומחכה שנתענג על יופיה גם מתוכם.
משימה שלישית : ההתבוננות בכל מה שקורה אתנו.
משימה זו מתפצלת לשניים : התבוננות ראשונה = היא בחכמה האינסופית הנמצאת בתוך כל פרט מפרטי הבריאה. וגם כאן הקליפות מנסות להסיח את תשומת ליבנו מהחכמה הנ"ל ודואגות שאנו נתרשם מהדבר עצמו כמו שהחושים שלנו קולטים אותו.
לדוגמא : כשאנו מחזיקים ביד מאכל או חפץ כל שהוא, או כשאנו מתבוננים בכל מה שסובב אותנו אנו נהנים מהדבר עצמו כפי שמתגלה אלינו בצורתו החיצונית. המשימה שלנו היא לראות את החכמה האלוהית האדירה שנמצאת בתוכו - הלא היא השכינה הקדושה שמחכה שנכיר ביופיה גם בהתבוננות זו. (לדוגמא= נחשוב לרגע כמה יופי וחכמה יש בצבע הצהוב. או בטעם המתוק
או החמוץ וכך הלאה... )
התבוננות שניה = היא בכל המאורעות שפוקדים את כל אחד מאתנו כפרט , ואת כולנו ככלל. וגם כאן הקליפות מנסות להשתלט על מוחנו = המחשבות שלנו, כך שנחשוב שאם מישהו אמר או עשה לנו משהו זה רק בגלל רצונו החופשי. וכן אם קרה לנו משהו טוב או רע חלילה זה רק בגללנו ללא כל התערבות או אפילו ידיעה מצד הבורא. אם כך גם כאן משימתנו היא לחשוב הפוך ! כלומר שבכל דבר שהחושים שלנו קולטים שנאמר או נעשה בסביבתנו הן מעצמנו והן על ידי אחרים- נראה רק את הבורא כמי שעושה או אומר זאת ואז תהיה לנו עוד דרך נפלאה ומתוקה להכיר אותו היינו השכינה הנ"ל.
התבוננות זו קשה במיוחד משום שהחושים שלנו כה מטעים אותנו ואיננו רואים את יד ה' העושה את הכל ונדמה לנו שפלוני עשה לנו כך וכך ולצערנו ,הרבה שנאת חינם - מחלוקת – קנאה וצרות עין מיותרות שוררות בתוך החברה האנושית בכללותה בגלל נקודה זו.
אכן אם נאמץ לעצמנו את ההתבוננות הנ"ל לא זו בלבד שלא ניטור איבה לזולתנו אלא תמיד נאיר לו פנים, ואפילו נשתדל לשמח אותו. זה לא קל ! זה דורש המון ענווה וביטול האגו שלנו ! אבל כאמור כלל המשימות במאמר זה אינם קלות לביצוע ודורשות רצון חזק כדי להגיע ליעד שיגרום לכולנו אושר עד בלי די. (גם כאן היות ומדובר בדבר מאד עקרוני ויסודי הדורש לימוד רחב וכאמור קצרה היריעה, גם כאן אמליץ בחום לפנות למסגרת שיעורים בקבלה או בחסידות.
על מנת להבין את הדברים על בורים רק על קצה המזלג ארמוז שאם נתבונן בכך שהבריאה איננה " יש מיש " כמו שאנו יוצרים מוצר מחומר גלם שכבר קיים, ולכן לאחר שסיימנו את עבודתנו אין כל קשר בינינו לבין המוצר אותו יצרנו, ההיפוך הוא כשמדובר ביצירתו של הבורא היינו העולם בו אנו חיים שהיא יצירה " יש מאין " מה שמחייב הזרמת אנרגיה רוחנית מצדו – לכל המעשים הדיבורים והמחשבות שאנו חווים בכל רגע ומקום נתון ,כדי לאפשר את קיומו.
משימה רביעית ואחרונה : התפילות-הברכות- והדיבור עם הבורא
כמו קודמותיה, גם משימה זו עוסקת במחשבות שלנו בשעה שאנו נמצאים בבית הכנסת כשמדובר בתפילה, או כשאנו מתכוננים לעשות מצווה כשמדובר בברכת המצוות, או כשאנו עומדים ליהנות מאחד מהדברים המופלאים שיצר הבורא למעננו כשמדובר בברכת הנהנין.
המשותף לכל 3 המערכות הנ"ל הוא העובדה שאנו אומרים טקסט נתון בדרך כלל מתוך הסידור וכיו"ב, וכאן הקליפות תוקפות באופן כפול: ראשית כל בדרך כלל בגלל העובדה שאנו עושים זאת מידי יום וכל כך הרבה פעמים ביום, אנו כלל לא חושבים על כל אותם מילים מדהימות שאנו מוציאים מהפה בכל אותן ההזדמנויות הנ"ל. היות והקליפות מנסות בכל כוחן להסיח דעתנו מהטקסט ולעורר אותנו לחשוב על כל הדברים שמטרידים אותנו
וגם אם יהיה מי שהוא שכן מצליח לכוון הוא עושה זאת מתוך חובה והרגל ( כלומר כמו שבסדר יומו הוא התרגל לכך שהוא קם בבוקר מצחצח שיניים , שותה קפה והולך לעבודה, הוא התרגל לכך שבמצבים הנ"ל הוא נדרש למלמל מספר מילים מתוך טקסט נתון.
ולכן משימתנו היא לחשוב שבכל אחד מהפעמים הנ"ל אנו לא סתם אומרים מילים מתוך הסידור. אלא אנו עומדים תמיד מול הבורא בכל מקום וזמן השומע ומתייחס לכל מה שאנו מוציאים מהפה. אם נחשוב כך , זה ישפיע בצורה מדהימה על התייחסותנו לתפילות ולברכות . ובכלל אם נזכור שהבורא תמיד מסתכל עלינו ( ראה התבוננות שניה בפרק הקודם ) נמנע ככל האפשר ממעשים – דיבורים ומחשבות שמתנגדות לרצונו.
זה גם יעורר אותנו לפנות אליו בכל מקום וזמן ולאו דווקא בבית הכנסת בזמן התפילה, ולאו דווקא בנוסח המצוי בסידור אלא בלשוננו אנו לשפוך לפניו את כל אשר על ליבנו. ( והרי ספר תהילים כולו מבוסס על עיקרון זה, ובכלל בתנ"ך אנו נתקלים בהרבה אנשים ונשים שעשו זאת וראו את ישועת ה' בתגובה )
דברי סכום :
מרשה אני לעצמי להשתמש ברעיון שכתב הרמח"ל ( ר' משה חיים לוצאטו ) לפני מאות שנים
בהקדמה לספרו הידוע : " מסילת ישרים ". התועלת מקריאת מאמר זה תתאפשר רק אם יקראו אותו מספר רב של פעמים עד שהדברים יופנמו ויעברו למישור המעשי – ביצועי.
כפי ששמתם לב עיקר מגמתו של המאמר היא שנבין כולנו שאנו נמצאים במאבק מתמיד וקשה על השאלה : "איזו מחשבה תשלוט על המוח שלנו " ? האם חלילה נמשיך לתת לקליפות לשלוט בה ( בכל הפרטים שהוזכרו בספר ) או נאפשר לשכינה הקדושה למלא את מחשבותינו וממילא את כל המציאות שלנו. ואני נושא תפילה לבורא מעומק לבי , שאכן מאמר זה יצליח במשימתו לעורר את
הלבבות של כל אלו שיקראו בו , ( שגם בזה לא יתנו לקליפות להשתלט על מוחם ולהסתפק במחשבה : " איזה מאמר יפה ומעניין ) אלא יבינו שהדברים מכוונים לכל אחד ואחת מהם לשנות הלכה למעשה באופן קיצוני את יחסם לעולם בו אנו חיים עד לגאולת השכינה במהרה בימנו אמן ! .