חלק מהנוער הדתי לאומי מחפש את עצמו, חלקו נבוך, חלקו מבקש להבליט את שונותו על ידי הופעה חיצונית, וזה בסדר בתור התחלה, כי רק על ידי רצון עצמי שבא מאהבה ומתוך חיפוש שבא ממעמקי הווייתך, גם יאפשר לך יכולת צמיחה ופריחה עם דעות רחבות ואמונה מבוססת "מי שאין נפשו משוטטת במרחבים. מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות אך גם אין לו בניינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. כל מחשבה שהאדם קונה אותה בבירור היא מחייה אותו ומעודדתו, וכל רושם מחשבה שאינו מבורר היא מדכא את הרוח" (הראי"ה קוק).
יש חיפוש שהוא תכליתי ויש חיפוש שהוא אובדן דרך. מי שצועד ללא יציבות אין זה חיפוש אלא "שוטטות" וזה דבילי (בדיוק כמו התוכנית בטלוויזיה) כי אותו נער או נערה עושים מעגלים סביב עצמם והם יגיעו בדיוק לאותה נקודה בה התחילו, מפני שהשוטטות היא באה מחובבנות (חובבי דת) למטרת הנאה וסתלב'ט על החיים, ובעצם נגיע לנקודת ההתחלה והיא שאני עושה מה שבא לי, לעומת חיפוש אמיתי שבא מתוך רצינות שמבוססת על אמת, תוכן, וערכים.
אז כאמור הדתיים לאומיים מתחלקים לשני קבוצות והם: הכיפה סרוגה והכיפה זרוקה.
הכיפה זרוקה חיים במצוקה ועלולים לאבד את שני העולמות ולא ההפך. מצד אחד הם לא נוסעים בשבת אך קוראים עיתונים חילונים בשבת ומדברים בבית הכנסת על פוליטיקה במקום להתפלל. הם מניחים תפילין בכל יום אך אינם מברכים על כל מה שהם אוכלים וגם מנבלים את הפה בחופשיות. הם נזהרים באיסורי עריות פחות או יותר אבל הולכים בקיץ לים מעורב ורואים סרטים לא צנועים. השפתיים ממלמלות תפילה כל יום אך ליבם רחוק מרחק רב ממי שהם מפללים אליו. הם שומרים על ל"ט אבות מלאכה בשבת אבל לא עושים סעודה שלישית בשבת שהיא חובה. האישה אמנם טובלת במקווה אבל מוותרת על כיסוי הראש.
זה גורם לאותם חובבי דת להיקרע בין תשוקות לבם לבין ייסורי המצפון שלהם וכך הם עלולים להפסיד את שני העולמות כי מצד אחד הם לא נהנים כמו חילוני שחי בהפקר ובלי נקיפות מצפון ומצד שני הם נכשלים בהרבה דברים ויצטרכו לתת דין על זה בעולם הבא. "האדם התלוש זו היא הזוועה היותר מחרידה את הנשמה" (הראי"ה קוק).
הרי אם שוטר עוצר אותי שעברתי ברמזור אדום, אז אני יגיד לו שלפני כן עברתי בירוק. זה נשמע לך הגיוני?
יחד עם זאת חשוב לציין שחלק נכבד מהכיפות זרוקות (וכמובן הסרוגות) הוא דור נפלא שנלחם יחד עם אחיו במארבים, בפטרולים, ובכל הסיירות המובחרות. הם לעולם לא ישאירו פצוע בשטח כי הם נחשונים והנחשוניות שלהם אינה חד פעמית אלא שרשרת של מעשים טובים למען העם והקרבה אישית, שרשרת המורכבת מחוליות זוהרות, מאירות ומתמשכות. חלק גדול מהם כובשים את הארץ, מסתערים בשצף קצף על כל מקום התיישבות, הם ממלאים בנקודות את המפה הריקה, הם יושבים בהיאחזויות הרחוקות וביישובים הבודדים (נוער הגבעות), בונים, נוטעים, מניחים צינורות של מים, הופכים מדבר שממה ליישוב פורח.
על דור שכזה אמר הראי"ה קוק "דור שפל וירוד הוא גם רם ונישא, הוא כולו זכאי וכולו חייב. הדור הזה שובב, פראי, אך גם נעלה ונישא. בכוח יש לו רב, דור כזה היוצא להורג בעוז נפש בשביל מטרות שהן נשגבות לא יוכל להיות שפל, רוחו הוא נשגב גדול ואדיר. דור בעל רוח גדול חפץ ומוכרח לשמוע דברים גדולים. המטרות היותר פנימיות שהשרשרת של כל החיים המוסריים הדתיים והלאומיים אחוזה בהן, תהיינה מבוררות לפניו, כי הדברים הנמוכים אף על פי שהם מלאי אמת וצדק לא יספיקו לו, לא ימצא בהם מנוח. על כן בא המועד להתחיל בעבודת קודש, ללמוד על מנת ללמד את דורנו הצעיר להיות חושב ומרגיש. מתוך שלא מצאו דרך סלולה אייך להאיר באור דעת על הרגש, על כן פנה לו אל הזלזול והשלילה. גם אינו מטיל עליו שום אימה ופחד עד שכל בלהות ופחדים לא יזעזעוהו, הוא לא יוכל לשוב מיראה, אך מאד מוכשר לשוב מאהבה שיראת הרוממות תתחבר עמה" (מאמר הדור).
כל עוד יש לכיפה זרוקה שכל ישר, לב חם ואוהב, אז הם בכיוון הנכון, מפני שאצל הכיפה זרוקה הכיפה קטנה אך הלב גדול, ותשובה מאהבה באה מהלב.
