אורות התחיה פסקה ו'/ הרב רכל
הפסקה עוסקת ביחס בין המעשה והרעיון, והקשר שלהם לתחיה.
המעשים הם הביטוי הממשי של הרעיון, כלומר יש נשמה וגוף גם במצוות. מעשה המצוות הם גוף המצוות, והמחשבה הם נשמת המצוות. כשמנתקים את המצוות מכל הרעיון שממלא אותם בכח רוחני גדול, רצון עז. ככל שהצד הרוחני גדול יותר, הרצון לממש אותו במעשים גדול יותר. יש הקטנה במחשבה אם לא רוצים לממש אותה.
צריך לשלב את תיקון נקודה זו בתהליך התחיה.
לפי הרב קוק נדקדק במעשים במקביל להעמקה ברעיון.
הרעיון הוא המאור שבנשמתנו – הוא מופיע ע"י אור גנזי תורה – ביטוי המופיע רבות באורות התחיה, וכולל את כל המדרשים, מדרשים נסתרים, חסידות, סתרי תורה. המעשים מתחילים בארץ, והרעיונות מובילים אותם השמימה.
יש איגרת שבה הרב קוק מביע את הכאב העצום שלו על כך שלא עוסקים בסתרי תורה, ולכן התורה נראית יבישה, ואינה ממלאת הלבבות ואינה מפיצה את אורה. "וי להון דעבדי לתורה יבשתא". למעשה, הרצי"ה היה מדריך לגשת בזהירות לסתרי תורה, לאחר לימוד מרובה.
חיים אנו – השאיפה של נשמת האומה היא לבטא בחיים את הטוב האלוקי – בכל התחומים: בין אדם לחברו, עריות, בין אדם לבוראו, בין אדם לעמו, לאשתו.
כל המחשבות העליונות ביותר, הם הציורים הרוחניים שנמצאים בשאיפת נשמת האומה.
כל מקום שניצוצות אור – מקום ממשי – א"י. יש מקומות בהם יש דימוי של אור החיים הזה. אור זה יכול להיות בא"י, במצוות ברעיונות האלוקיים.
מי שבא לקוץ – אנו מרגישים שהוא פוגע בחיינו.
בכללותה של התורה הכתובה – כל המגמות שאליהם אנו שואפים – נמצאים בתורה.
כל מה שההבנה – ככל שלומדים יותר תורה באומה, יותר מתקשרים לנשמה, מכיון שהנשמה גנוזה בתורה.
צריך להגשים את הרעיונות. המעשה מגשים את הרעיון השלם במחשבה. האמת אינה מתגלה בשלמות אם קוטעים אותה ולא מאפשרים לה להתגלות לגמרי. הרעיון תמיד רוחני יותר מהמעשה.
יש לנו אמות מידה של תורה הקובעים סדר בדברים שצריך להגשים. אין אידיאל אחד בלבד של ישוב הארץ שכולם מחויבים אליו, אלא יש אידיאלים רבים שכ"א מגשים חלק מהם: גם הנחת תפילין היא הגשמה של אידיאל.
יש אשר יכשלו החיים - צריך להיות מחוברים לשאיפות, אפילו שהדבר קשה, ומתוך כך יתוקן עולם המעשה. תהליך הגשמת האידיאלים אורך דורות רבים. גם אם הדבר קשה להגשים, עמ"י מסוגל להשקיע בדברים חשובים. אנו יודעים שתיקון העולם נמצא באידיאלים ארוכי הטווח ולא בהנאות. בי"ד יכול לצורך שעה לבטל מצוות שונות, וכך אפשר לתקן תקנות שונות כדי להקל מעל עול המעשים, אולם אין זה בא לבטל לגמרי את המימוש במעשה.
כשפוגמים את הרעיון – המחשבות העליונות הן סתרי תורה הגנוזות בתוך המעשים. סמל פירושו דבר חיצוני שאין לו משמעות בפני עצמו. אולם מעשה המצוות הוא דבר עצמי, ויש בהם ערך רב, גם אם לא מבינים זאת. ברגע שיש רעיון קדוש, אפילו הוא גולמי, ובגללו מקיימים את המעשה – הוא נותן רוחב דעת, ידיעה שמתחברים למשהו גדול, גם אם לא מבינים את הדבר עד הסוף. אם הדברים מנותקים לגמרי – יש רק חיוב לעשות הכל, ללא טעם (כפי שטען פרופסור ליבוביץ') המעשים הופכים להיות תלושים. המצוות כבר לא מחוברות לדברים גדולים, וכל הדחף לקיים את המצוות הוא מתוך מחויבות (יותר מצד יראת העונש). כשעובדים מתוך מחויבות, כבר א"א לעבוד מתוך אהבת ה'. המצוות מחברות את עמ"י לה'.
צריך ללמוד רמב"ן ואור החיים על התורה, חובות הלבבות, ספרי הרב קוק, ר' צדוק, חסידות, תניא, מהר"ל ועוד לפני שבאים ללמוד נסתר, מכיון שהם בונים בסיס רוחני. אעפי"כ, יש אנשים שיש להם שייכות פנימית, מצד נשמה גדולה שיש להם, ולכן גם בתור בחור צעיר הם מסוגלים ללמוד, עם חריגה מהסדר הרגיל.