אביהן של יתומים

הרמב"ם מסיים את הלכות נחלות במדרש מרתק אודות אביהן האמיתי של היתומים - הקב"ה. בעיון זה ננסה להתחקות אחר היסודות הרוחניים העומדים מאחורי מדרש זה.

חדשות כיפה איתי אדלר 04/01/07 00:00 יד בטבת התשסז

לכבודו של רעי היקר ע.ב שהקב"ה יסיע לו בכל מקום שיהיה.

בשונה, מהרגיל בסדרת שיעורים זו, הפעם נחרוג משימוש במקור חזל"י, ונשתמש במדרש המופיע ברמב"ם. הרמב"ם סיים רבים מפרקי ספרו ההלכתי הגדול, המשנה תורה, בדברי אגדה, ואולי ביתר דיוק בדברי מוסר.

הקטע הזה איננו מדרש במובן הרגיל של המילה, ניתן לכנותו מדרש כיון שהוא דורש מהאדם, לנהוג בצורה מוסרית. המגיד משנה, נושא כליו של הרמב"ם טוען שאין למדרש הזה מקור חיצוני, ואביו של המקור הוא הרמב"ם וכלשונו של המגיד משנה דבריו ראוים לו.

וזו לשון הרמב"ם (הל נחלות פי"א, הי"ב):

"אע"פ שאין האפוטרופוס צריך לעשות חשבון כמו שביארנו, צריך לחשב בינו לבין עצמו לדקדק ולהזהר הרבה מאביהן של אלו היתומים שהוא רוכב ערבות שנאמר סלו לרוכב בערבות וגו אבי יתומים וגו".

ההלכה הזו משתמשת במושג יתום. היתום הוא אדם שאין לו אב, מגן, בטחון. היה לו אב ואיננו.

ליתומים האלה מצמידים אפוטרופוס שפירושו הוא ממונה, מנהל. אין הוא אב אלא מנהל, אחראי על רכוש היתומים. אותו אפוטרופוס לא נדרש לעשות חשבון, הוא לא דופק חשבון, (כי אין ליתומים אב), אבל בגלל האב של היתומים הוא נדרש לעשות חשבון מדוקדק בינו ובין עצמו.

אביהן של יתומים - המושג עצמו הוא פרדוקסלי, היתומים מוגדרים כחסרי אב, אם היה להם אב לא היו יתומים. המושג הפרדוקסלי הוא המצריך את האפוטרופוס לעשות חשבון, דבר שתחילה לא נדרש שכן במקרה של העדר אב אין הוא נדרש לעשות חשבון, אבל במקרה של אביהן של יתומים הוא נדרש לעשות חשבון, מדוקדק.

אביהן של יתומים מוגדר כרוכב ערבות. ערבות הם שממה, ריק. אביהן של יתומים רוכב על הריק, רוכב, מעבר לשליטה שיש לו על הנרכב, הוא מנצל את הנרכב כדי להוביל אותו, להביא אותו ממקום למקום.

הקב"ה מכונה כאביהן של יתומים, אביהן של יתומים לא בנמצא, וכך גם הקב"ה שאינו נוכח. איפה הקב"ה נוכח? כשהוא רוכב על ערבות, הקב"ה נמצא בריק. הקב"ה נמצא איפה שלא נמצא האב, שם נכנס הקב"ה. הכניסה של הקב"ה לתוך המציאות היא המצריכה חשבון מדוקדק מצד האפוטרופוס. החשבון אותו נדרש לעשות האפוטרופוס הוא חשבון בינו לבין עצמו. גם התגובה להופעתו של הקב"ה במציאות הוא פרדוקוסלי, לרוב חשבון נעשה בין עובד למעסיק, ופה החשבון הנדרש הוא בין האדם לבין עצמו, מיקום החשבון הוא נעלם, טמיר, חשבון של עבודה פנימית.

כמו המושג אביהן של יתומים כן הקיום של היש "הכי יש שיש" בחסרון, הוא פרדוקסלי, הדורש מהאדם התנהגות נשגבה.

לגבינו, נראה לומר שהקב"ה דורש, מופיע דוקא במקום שלא חושבים שהוא שם, הדרישה של הקב"ה מתבלטת יותר במקומות של חסרון, של העדר קיום, מקומות של עוני ומצוקה, בהם שורר חוסר בטחון.