שאלה: בין המצרים, וכן בין פסח לעצרת, בלי מוזיקה אני עצוב. האמת היא שבאופן כללי אני קצת עצוב וקצת בדיכי, לכן אני רגיל לשמוע מוזיקה כל הזמן והיא מסיחה את דעתי. ועתה בלי מוזיקה אני סובל. יש פתרון?
תשובה: אשריך שהינך עצוב בלי מוזיקה בין המצרים. זאת אכן המטרה. בגלל זה ,נפסק שאין לשמוע אז מוזיקה. מי ששומע מוזיקה מסיח את דעתו מהדבר הכי נורא שקרה לנו בהיסטוריה ונמשך עד עצם היום הזה.
האמת היא שכל השנה, אין לשמוע מוזיקה. ויש בזה שלוש שיטות: לפי הרמב"ם בתשובה, לא רק מוזיקה אסור לשמוע, אלא גם שירים בלי מוזיקה. וכן פסק הב"ח. וכן נוטה דעת המשנה ברורה ועוד פוסקים.
אך לפי הרמב"ם במשנה תורה ולפי השולחן ערוך (או"ח תקס ג), אמנם מוזיקה אסורה, אלא שירה בלי מוזיקה מותרת.
ולפי הרמ"א, מוזיקה מותרת כל השנה בתנאי שאין זה על משתה היין או מי שרגיל בזה ושומע כל יום (שם).
כל השנה אנו מקילים כדעה השלישית, אך בין המצרים ובין פסח לעצרת, אנו פוסקים כפי הדעה האמצעית. כך כותב הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה או"ח א קסו) וכן הגר"ע יוסף (שו"ת יחווה דעת א מה).
אגב, יתכן שלהיות מחובר כל היום למוזיקה, הוא אסור גם לשיטה המקילה של הרמ"א ,שהרי רגיל בזה כל הזמן, וכך נפסק בשו"ת שבט הלוי (ו סט). אבל יש מתירים, כיון שזו לא תזמורת ממש, אלא כלי אלקטרוני. וכן משמע באגרות משה (שם). ועיין פסקי תשובות (תקס יא).
אבל בבין המצרים ,יש להיות עצוב על חורבן הבית ועל גלות השכינה. יש אפילו שעושים תיקון חצות כל יום בצהרים. האמת היא שאחרי החורבן, היה ראוי לבכות יומם וליל. אבל איננו יכולים לעמוד בזה. ולפחות לבכות כל בין המצרים. אך גם זה מעבר לכוחותינו. אבל אין לעבור לקיצוניות ההפוכה ולשמוח כאילו לא קרה שום דבר. בספר מסילת ישרים כתוב שחסיד נאנח על כבודו של ריבונו של עולם ומיצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש (פרוק יט). ודאי איננו במדרגת חסידים. אבל, שוב, אין לעבור לקיצוניות ההפוכה ולשמוח כאילו הכל בסדר.
אמנם מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד (עיין רמב"ם הלכות דעות פרק א), וב"ה יש במדינתנו דברים רבים שממלאים אותנו בשמחה. ובכל זאת נזכור את דברי מרן הרב קוק ש"ברז ההויה הפנימית חושך ובכייה, שם אין התנחומים מתקבלים מכל הייפויים והתיקונים החיצוניים" (אורות הקודש ג קפט).