בימים האחרונים הרביתי לחשוב עליך, ירמיהו הנביא. מול ביתי, מן המרפסת, נשקפת ענתות. מול ביתי נולדת, גדלת, טיילת בוואדי מתחת לחלוני. מול ביתי ניבאת לעם ישראל, גם נרדפת עד צוואר. מול ביתי ידעת נבואות חורבן, אבל לא שמעו לך. בשפה ציורית יפה הזהרת, הבהרת, חרדת לגורל עמך- אבל המה חשבו אותך למשוגע. מה חשבת שם בבור מלא טיט עד צוואר על המלך, על השרים, על החיילים? מה עבר במוחך? מחשבות כעס וחרון? זעם ונקמה? ייאוש ודיכאון? הרי אתה ידעת שיגיע יום ואתה תגיד: " אמרתי לכם,"..אז מה חשבת לך שם בתוך הבור?
משום מה, זוכרים לך יותר את מגילת איכה. ירמיהו הנביא- נביא החורבן והנחמה.
לא אמרת "אמרתי לכם"- אלא הצטרפת להולכים לנכר.
כשהתותחים רועמים- המוזות שותקות.
הנה אני, שאינני נביאה, ולא יודעת בינתיים מה ילד יום, פתאום שותקת., קראנו נכון את המציאות, גם ראינו היטב את התוצאות. ידענו שבלבנון תפרוץ מלחמה, ידענו שיפלו טילים על יישובי הדרום. לא צריך היה להיות נביא כדי לדעת זאת. הרי אנו מכירים כבר את שכנינו. "וכי שלום אדבר , המה למלחמה". הערבים לעולם לא ישתנו, סדנא דארעא חד הוא.
עוד טעם החורבן של גוש קטיף בבשרי, ותוצאות החורבן כבר בצפון ובדרום, ואני, כביכול, נאלמת דום.
מול התותחים הרועמים, החיילים החטופים, החיילים המחרפים נפשם, בא לי רק לדבר אתך אלוהים.סלח נא. סלח נא לעוון העם הזה, כי לכל העם בשגגה.
שא נא לאזלת ידינו, לחולשותינו. הבן נא שטועים אנו ודלי מעשים. כולנו- מנהיגי האומה ורבניה- אל תצפה מאתנו לגדולות ונצורות, כי כולנו "על הפנים". נכון שאתה מצפה מאתנו ליותר, אבל מה לעשות- לא תמיד הילדים יוצאים לפי התכנון. אל תהיה בטוח, ריבונו של עולם, שהקטיושות והקסמים יכניסו בלבו של מאן דהוא יותר שכל. לא בטוח.
בינתיים, מול ביתי בענתות אויביך יורים זיקוקים באמצע היום מרוב שמחה. על ניצחונם- עלינו. עליך.
אמנם , מי אני שאתן לך עצות, אלוהי, אבל תכיל אותנו, בבקשה, בהבנה.
לא מזמן עברנו שואה, גלות אלפיים שנה. כמה בלבלו ומבלבלים לנו את המוח גויי הארצות, ומטמטמים לנו את השכל. גם את זה אתה צריך לקחת בחשבון- הרי אתה פיזרת אותנו בין הגויים- מה חשבת שיקרה?
ברור שיש השפעות. אז נכון שבתור עם סגולה היינו אמורים להתנהג בגבורה, בחכמה, באמונה. אבל מה לעשות? במקום זה אנחנו סתם מברברים... אז בבקשה, תתנהג עמנו במידת הרחמים.
נכון שתהליך הגאולה הוא כואב, ומי כמונו, הנשים היולדות, יודעות זאת על בשרן. נכון, חבלי משיח הם כצירי לידה. אבל כפי שאתה יודע, היום גם נותנים אפידורל וטשטוש. אתה לא יכול לסדר לנו לידה בלי כאבים?
אתה לא יכול לסדר את הגאולה בצורה אחרת?