בשבוע שעבר הגיע יהודה גליק לנחם את משפחתו של איאד אלחלאק שנהרג מירי שוטרים. אלא שגליק הותקף וסולק מאוהל המנחמים באלימות רבה: "מאושר שאני בחיים. קבוצה של עשרים שלושים גורמים אלימים ורצחניים שניסו לרצוח אותי וב"ה הקב"ה הציל אותי".
גליק שיחזר הבוקר (ראשון) אצל בני טייטלבאום ב"כאן מורשת" את שחווה באותן דקות: "אני יו"ר עמותה שהקמתי בשם שלום ירושלים, שבעצם אנחנו מנסים לקדם בכל העולם שלום ושיח בין אנושי. מאוד הזדעזעתי שבוע שעבר מהאירוע שבו אנשי המשטרה הרגו אדם עם מוגבלויות ובאתי להביע את נחמתי כאחד האדם".
גליק הוסיף: "לצערי, כשנכנסתי לאוהל המנחמים קם שם אחד מבני המשפחה ושאל אותי איך קוראים לי, אמרתי לו יהודה גליק, אז הוא אמר לי שאני לא רצוי פה. אמרתי לו שאני מכבד את זה ואני יוצא ואז קרה משהו די סוריאליסטי. עמדתי לצאת ואז קמה אישה ואמרה לי "אתה לא רצוי כי אתה איש של שנאה ואלימות ופה זה בית של אהבה ושלום". לא סיימה את משפטה ונכנסו פנימה כעשרה חבר'ה בראשותו של מפקד עם מדים שחורים ופשוט הפליאו בי את מכותיהם".
גליק המשיך לתאר את פרטי האירוע הקשה: "הם דחפו אותי במורד המדרגות, שזה עשרים וחמש מדרגות, ופשוט לא הפסיקו לבעוט, לחבוט, לתת אגרופים וחבטות במשך כמאה חמישים מטר, עד שהגעתי למזלי הטוב לתחנת כיבוי אש שהייתה בקצה הרחוב, אבל הם עשו את כל אשר לאל ידם".
"ראיתי את המוות לנגד עיניי. אני קיוויתי שאף אחד מהם לא ישלוף איזה סכין, גרזן או משהו כזה. הייתי בהלם אבל ברוך ה' אני שמח שנכנסתי לתוך תחנת כיבוי האש והתקשרתי למשטרה. אבל לאורך כל הרחוב, 150 מטר, עשרים-שלושים צעירים עושים בי לינץ' רצחני, מאות אנשים ברחוב רואים את הכל ואף אחד לא מתקשר למשטרה".
"יאמר לזכותו, שהאיש הראשון שהיה בבית שאמר לי שאני לא רצוי הוא דווקא ניסה לחסום את החבר'ה. הוא ניסה לעצור בעדם ואני מוכרח לומר שהוא גם הציל את החיים שלי, הוא באמת נאבק בהם, יאמר לזכותו. אבל הוא באותו זמן, חוץ מהעובדה שהוא גירש אותי מהבית וזה לגיטימי בעיני, הוא גם דאג שאף אחד לא יצלם. כל מי שהרים טלפון וצילם, הוא החרים לו את הטלפון ולא הרשה לאף אחד לצלם", ציין גליק.
למרות המקרה גליק ימשיך בדרכו: "לא נהנתי, אני הולך הרבה פעמים לנחם ואמשיך לעשות את זה. בדרך כלל זה יוצר שיח מאוד אנושי וטוב. היתה לי התלבטות אם לידע את המשטרה אך היה לי חשש שאם אבוא מלווה בשוטרים זה שוב יבלוט. רציתי לערוך ביקור שקט ואנושי. לקחתי בחשבון שיגידו לי ללכת, לא לקחתי בחשבון שמדובר באוכלוסייה אלימה וקשה.