עשרה ימים לאחר שעצמותיו של יהודה כץ ז"ל הובאו לישראל, נחשפו היום (ה') הפרטים מאחורי הפעילות המבצעית שנמשכה במשך שנים. התיק המורכב, שליווה את קהילת המודיעין במשך למעלה מ-40 שנה, דרש ביצוע פעולות מורכבות ונועזות בשטח עוין, לצד פיענוח מחדש של מידע היסטורי - עד להשגת התשובה המוחלטת ולסגירת המעגל המרגשת.
הניסיון לאתר את הטנק
יהודה כץ היה הנעדר האחרון מהקרב בכפר סולטן במלחמת לבנון. במשך עשרות שנים גורלו נותר עלום, אך בעזרת מידע מודיעני שהתעדכן כל הזמן, הצליחו לגבש תמונה לגבי מצבו. על פי גורם מודיעיני בפרסום של חדשות 12, נטען: "מרגע שהתקבלה ההחלטה להתמקד בטנק, נפתח למעשה ציר חקירה חדש - וקודם היה צריך לנסות לאתר את הטנק עצמו".
אחת התובנות המרכזיות שעלו במהלך העבודה הייתה ש"גם כאשר קיים ממצא שמזהה לכאורה את הטנק, עדיין נדרש להבין איזה פרט יכול לאפשר את אימות הזיהוי. הממצא הכריח את הצוות לחשוב מחדש על האופן שבו ניתן לאמת את הזיהוי". הגורם הוסיף כי גם חומר שהיה מוכר למערכת במשך שנים קיבל פנים חדשות לאחר שהצטבר עוד מידע, ולכן: "חלק מהעבודה לא היה רק לאסוף מידע חדש, אלא לדעת לחזור למידע קיים ולשאול מחדש מה הוא אומר בתוך התמונה המעודכנת".
הנחת העבודה הייתה שהוא לא בין החיים
במשך הזמן בו חקרו את המקרה, אף בוצעו פעולות בשטח עוין כדי לקדם את החקירה. "אלה לא היו פעולות מנותקות, אלא רצף מודיעיני אחד: מכל פעולה הופקו לקחים", ובכך יכלו לדייק מה צריכה להיות הפעולה הבאה. גם החלטת הרמטכ"ל בשנת 2000 להקים צוות ייעודי שמטרתו לחקור את היעלמות הצוות היוותה נקודת מפנה מכרעת.
בין המעורבים בחקירה היה גם סא"ל י' המשרת באמ"ן: "אני מאוד מתרגש. אי אפשר להתעסק בזה בלי לקחת את זה באופן מאוד אישי. זה משהו שמלווה אותך גם הרבה אחרי שאתה מתעסק בזה", סיפר. כשרק נכנס לתיק, הוא שיתף כי נקודת המוצא היתה כי כ"ץ אינו שרד. "זה התבסס על המון עבודה שעשו באכ"א ואיסוף עדויות של הצוות וחיילים וקצינים שהיו בזירה. הנחת העבודה הייתה שהוא לא בין החיים. למרות שזו הייתה ההנחה, לפחות בתקופה שלנו, כל פעם שמרנו את הספק שאנחנו לא מבינים ויש ספק".
"נסה לתאר חפירה ארכיאולוגית במרחב אויב"
גם הוא סיפר כי ברגע שהבינו כי המיקוד שלהם צריך להיות בטנק, החקירה תפסה תנופה: "הבנו שהטנק הוא הסיפור. רצינו לנסות להתחקות אחריו ולהבין איפה הוא. עברו הרבה שנים, וככל שהתפתחה העבודה הצלחנו להתמקד ולעשות זום-אין עם המון שותפות יוצאת דופן עם השב"כ ומוסד".
הוא הרחיב שגם אז לא היה מדובר בתהליך מהיר: "במשך תקופה של שלוש שנים בוצעו מאמצים מבצעיים בשביל לנסות להגיע אל הטנק. זה לא משהו שאפשר לעשות בחמש דקות. צריך לייצר את המציאות המבצעית שמאפשרת עבודה מורכבת".
"צריך לחפש ולאסוף כל חלקיק שאולי יכול לסייע - נסה לתאר חפירה ארכיאולוגית במרחב אויב ובזמנים קצרים", הסביר את הקושי. "נכשלנו לא פעם אחת. עשינו כמה ניסיונות ביחד עם השותפים, והיה יותר מניסיון אחד במשך המאמץ המבצעי שהתפרס על תקופה לא קצרה. עשינו את כל המאמצים האפשריים בשביל להביא משהו מוצלח".
חקירה כזו אורכת בדר"כ חצי שנה
את זיהוי הגופה החליטו לעשות בארץ, דווקא בגלל שהחקירה ארכה כל כך הרבה זמן. הוא הסביר כי עד שלא הייתה תשובה ודאית, לא רצו להשלות את המשפחה סתם. "יש פה עבודה מתמשכת ובלתי פוסקת במשך 40 שנה. אתה לא תמצא שום מקום אחר באמ"ן ובקהילת המודיעין שמישהו חוקר את אותה פרשה 40 שנה, כשכזו בממוצע נמשכת חצי שנה, חודש-חודשיים", הוא הסביר.
עוד הוא הדגיש כי: "הייחוד של התיק הוא שהמודיעין נדרש לעבוד כאן לאורך זמן חריג מאוד. המטרה לא הייתה רק להבין מה קרה ב-1982, אלא לשמר את היכולת לחזור לתיק בכל פעם שהופיע מידע חדש או נפתחה יכולת חדשה".