לפני עשור המסלול של בחורה דתייה בסוף האולפנה היה ברור: שנה או שנתיים של שירות לאומי, (צבא אם את קצת מרדנית), אחר כך תואר (כנראה בהוראה), בהמשך חתונה. רק בודדות, "הדוסיות של השכבה", היו זולגות החוצה מהמסלול אל שנה שלמה במדרשה. השנים חלפו, ועם הזמן המדרשות הצליחו לתפוס משבצת משלהן במסלול. בין אם לפני השירות (הלאומי או הצבאי) ובין אם אחריו, בנות המגזר הדתי נוהרות לשנה שכולה לימוד תורה. לרגל חג מתן תורה, איך הפך עולם המדרשות לטרנד שסוחף את כולן?
ציפי אבטה, מחנכת כיתה י"ב באולפנת סגולה, מספרת על אחוזים גבוהים מאוד של תלמידות שבוחרות ללכת למדרשה. "אני רואה שזה יושב בראש לרוב המוחלט של הבנות", היא מספרת, ומייחסת את הנהירה גם לקו המנחה של האולפנה שמקיימת מדי שנה "כנס מדרשות" בהשתתפות נציגים מהמדרשות. "זה משהו שלא היה בשנים קודמות", היא מודה, "זאת מגמה רחבה וחשובה מאוד".
כשאני מבקשת ממנה לתאר לי את המגמה באחוזים, היא משערת: "אם לפני שמונה שנים אולי 10% מהבנות הלכו למדרשה, לפני או אחרי שירות, היום מדובר לדעתי ב-30% ויותר". אבטה יודעת בעיקר על התלמידות שהולכות למדרשה מיד אחרי האולפנה, אבל שומעת גם על הרבה שבוחרות במסלול של שנה אחרי שירות. גם האולפנה בעצמה בתהליכים לפתיחת מדרשה בשני מסלולים - אחד לעולות מצרפת, ואחד רגיל.
מה לדעתך הוביל למגמה הזאת?
"היום שפת המדרשות מאוד נוכחת באולפנות. יש מדרשה כמעט בכל אולפנה של בנות שנשארות אחרי צהריים ללמוד תורה". אבטה מוסיפה: "בשנים האחרונות יש כבר מוסכמה שצריכה להיות התחזקות רוחנית לפני שהולכים לצבא, אם זה במסגרת של ישיבת הסדר, של מכינה או של ישיבה גבוהה, ובנות הלכו לשירות לאומי או צבא כמו שהן. היום בנות שייכות לעולם אקדמי ברמה מאוד גבוהה, אז רק טבעי שיהיו שייכות גם לקודש ואמונה ברמה גבוהה".
כשאני מנסה לברר האם התופעה שייכת גם לתהליך התחזקות כללי, אבטה לא מתחייבת. "זה לא בהכרח עניין של דוסיות. זאת בקשה פשוטה של הנפש. יצא לי לראות בנות שנראו רחוקות ולא תמיד מתפללות, והיו צמאות למפגש הזה עם התורה".
הרבנית נעמה פרנקל, ראש המדרשה בלוד (שלוחה של מדרשת לינדנבאום), רואה את מגמת הצמיחה אל מול עיניה. את המדרשה היא הקימה לפני תשע שנים יחד עם הרב אודי אברמוביץ', ובשנה הראשונה למדו בה 22 תלמידות. לשנה הבאה כבר נרשמו 57 בנות. "המדרשה שלנו היא לפני שירות, והצמיחה שלה קשורה מאוד לעובדה שיותר בנות מתגייסות לצבא", היא טוענת, ואז מוסיפה: "אבל גם בנות שהולכים לשירות לאומי מחפשות לבנות את העולם הרוחני שלהן".
הרבנית מספרת שיש היום הרבה יותר מודעות לחשיבות לימוד התורה גם בקרב נשים. "בנות היום משקיעות המון בנגינה, בהתעמלות קרקע, במחול ובמיליון דברים אחרים, ויש הבנה שצריך להשקיע גם בדבר שהכי חשוב לנו בחיים - בקיום הרוחני שלנו". הרבנית מספרת שגם בשבו"שים ("לא באמת קוראים לזה ככה אצלנו"), בהן שמיניסטיות מגיעות לחוות את המדרשה לכמה ימים, חלה עלייה משמעותית.
כשאני שואלת על תנאי קבלה, היא משיבה: "למדרשות יש תנאי קבלה, אבל לא תמצאי קריטריונים יבשים מפורסמים באתר. אנחנו מחפשים לקבל בנות שאנחנו מרגישים שאוהבות ללמוד. אנחנו מכירים את התופעה שיש בנות שהיו להן קוצים ולא הצליחו ללמוד בתיכון, אבל במדרשה הן פתאום פורחות ולומדות יום שלם - אנחנו יודעים לזהות את זה. התנאים הם שהבת בשלה ללימוד של יום שלם, מסוגלת לנהל חיים בתוך חבורה, ושהשקפת העולם שלה תואמת את המדרשה".
לאיילת יודין, בת שירות בשנתה הראשונה, היה ברור שהיא רוצה ללכת למדרשה לפני השירות. בשנה שעברה היא הייתה תלמידה במדרשת "תכלית" בעכו, ולדבריה זאת הייתה "ההחלטה הכי מדויקת וטובה בחיים שלי". יודין למדה באולפנת עפרה והתלבטה בין שירות צבאי ללאומי, ובסופו של דבר הבינה שהיא חייבת שנה אחת של בירור. "פחדתי שאני אגיע לשלב בחיים שכבר לא יהיה לי כוח, והיה לי חשוב לעשות את השנה הזאת", היא מסבירה.
היא מספרת שהיא ממש לא היחידה. לדעתה, לפחות 50% מהבנות בשכבה הלכו למדרשה. אני מופתעת מהנתון הזה, והיא מקשרת אותו לעלייה באחוז הבנות הדתיות המתגייסות לצבא: "הרבה בנות שמתגייסות הולכות למדרשה לפני".
כמו הישיבות של הבנים, גם המדרשות מתחלקות לפי סגנונות. קו, גוש, סגנון לימוד, אבל ליודין היה חשוב בעיקר שתהיה התלהבות. "שהבנות באמת אוהבות את המקום, שהצוות טוב והלימוד מעניין". כדי לבחור את המדרשה הבנות מגיעים לימים פתוחים, שם גם מתקיים ראיון קבלה. יש מדרשות שיקבלו כמעט את כולן, אחרות יבררו לפי רמה דתית ויהיו כאלה שינסו לברר עם המחנכת מהאולפנה עד כמה התלמידה מסוגלת לשבת וללמוד.
את חושבת שנהיה לחץ חברתי חיובי ללכת למדרשה?
"כן. זה נהיה הרבה יותר פופולרי. יש פה איזה שהוא לחץ חברתי, אבל בעיקר הבנה שמדובר בשנה משמעותית. רגע להתאפס על האישיות שלך, לאסוף כלים, לעשות סדר בנפש. מעבר לתורה ולאמונה, זה נותן כלים לחיים ולתהליך ההתבגרות".
נשמע לי מאוד מאתגר לשבת וללמוד תורה יום שלם. זה לא דבר שבנות רגילות אליו באולפנה.
"נכון. אבל יש משהו מאפשר במדרשות, בגיוון של השיעורים, ואם יש שיעור שפחות מעניין אותך את יכולה לקבוע חברותא עם חברה או לעשות משהו אחר. זה לא לימודים, אין מבחנים, הלימוד נורא אחר. באיזה שהוא מקום הוא ממכר, את לא שמה לב שאת יושבת ולומדת כל היום".