האקדמיה ללשון העברית ממשיכה בניסיונותיה לשפר לנו את השפה, והפעם היא הקדישה פוסט מיוחד לכבוד חג הפורים, בו היא התעסקה בברכה עתיקה במיוחד: "בשנת 1026, בדיוק לפני אלף שנה, הלך לעולמו ר' אלחנן בן שמריה, רב הקהילה היהודית בפוסטט שבמצרים" כתבה בתחילת הפוסט.
פירוש המילה
"בגניזה הקהירית נשמרה איגרת לפורים שכתב לבני הקהילה: 'אחינו יקירינו. גדולינו אהובינו... היקרים הברים. הישרים הטהורים. יהיו ימי הפורים עליכם ולכם סימן טובה ואהבה. סימן ברכה ערוכה. ושמחה צמֵחה. וצהלה וגילה. וזכר?ה?ם בבינות. ומשלוח מנות. תבורכו בצינות'".
בפוסט ביקשה האקדמיה להסביר מה זה בכלל צינות: "'צינות' היא צורת הרבים של צינה, כלומר 'מגן', כגון בתהלים: 'הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי' (להף ב)" הסבירו.