שווה בדיקה: בזמן שבחיזבאללה חושבים כיצד לבנות ארסנל נשק מחודש אחרי הכרעתו על ידי צה"ל במלחמה האחרונה, נראה כי פתרון משנות ה- 40 של המאה הקודמת יכול להוות תחליף זול, גם אם יעילותו מוטלת בספק. בכל מקרה, אם הייתם שואלים את דוקטור ברוס סקינר האמריקאי, שהתמחה בפסיכולוגיה וסייע לצבא ארה"ב בזמן מלחמת העולם השנייה, הרעיון לחלוטין שווה בדיקה.
יונה, צילום: Remco de Wit,Shutterstock
מטרתו של סקינר הייתה לענות על צורך בפיתוח טילים מדוייקים, כשחיישנים תרמיים או דיוק מוכוון GPS עדיין לא היה בסל הכלים הטכנולוגיים שצבא ארה"ב היה מסוגל לייצר. כדי לאפשר פגיעה מדוייקת עם טיל במבנה או ספינה, היה צורך בהכוונה שרואה את המטרה עצמה. אך כדי לא לסכן טייסים או לשלוח כוחות מיוחדים לשטח האויב, סקינר הציע פתרון מהפכני ומקורי: יונים.
מלחמת העולם השנייה, אילוסטרציה צילום: Everett Collection,Shutterstock
היונה תתאמן על תמונות של ספינות - ותתנגש בהן
כדי להשתמש בציפור הקטנה, סקינר, שהיה כאמור פסיכולוג במקצועו וחוקר בעלי חיים, הציע לאמן יונים בכלובים לזהות תמונות של בניינים מסוימים שרוצים להפגיז או ספינות. כאשר היונה תדע לזהות את המטרה ולדקור אותה במקורה, היא תוכל להיכנס לתוך טיל שישוגר אל עבר האובייקט. ברגע שהיונה תזהה אותו על המסך, היא תכוון את הטיל בניכור המסך באמצעות המקור - עד הפגיעה המדוייקת.
הרעיון המקורי, תאמינו או לא, זכה למימון על ידי הוועדה הלאומית למחקר בטחוני של ארה"ב בשנת 1943, תחת השם "פרוייקט יונה". עם זאת, ועל אף אימונים שהצליחו להביא את היונים לעשות כדברי סקינר, המימון נזנח לבסוף, כשמומחים ביטחוניים הטילו ספק ביעילות המיזם - בעיקר עם פיתוח טכנולוגיות מכ"ם ורדיו שהיו אפקטיביות הרבה יותר. סקינר ניסה לחזור לפרוייקט לאחר המלחמה, אך שוב לא קיבל תמיכה - עד שזנח את הרעיון לחלוטין.