תמיכה הדדית וחזרה מהירה לשגרה: כך תתמודדו נפשית עם גל הטרור

גל הטרור שוטף את ערי ישראל עם 11 הרוגים ישראלים בעשרה ימים בלבד, הביא מצד אחד אזרחים רבים לחרדה וחוסר ביטחון רב, ומן הצד השני הרצון לחזור לשגרה יום יומית. מרים שפירא, פסיכולוגית קלינית, ראש מהו"ת ישראל להיערכות חירום ובניית חוסן מסבירה איך מצליחים לשלב בין שתי התנועות ההפוכות ומתמודדים עם החרדה והקושי. 

"התקופה קשה וברור שכולם נסערים לנוכח מה שקורה, אבל צריך לזכור שכבר היינו בתקופות כאלה, עברנו דברים כאלה ונעבור גם הפעם, ביחד, עם ידיעה שיש לנו משאבים. בשעות הראשונות, וברגעים הראשונים יש צער, חרדה ואבל גדול, ואחר כך מתחילים להתעשת ולאסוף כוחות. יש משאבים טבעיים לכל אחד, כשהמרכזיים הם לחזור לשגרה ולהקפיד על פעילות רגילה כמו בית ספר ועבודה, כל אחד עם מה שיש לו. מאוד חשוב לחזור לזה".

אפשר לתת לילד לישון במיטה של ההורים בלילות הראשונים

כמה מהר צריך לחזור לשגרה אחרי אירועים קשים כמו שאנחנו חווים עכשיו?

זה אישי, אבל בעיקרון צריך לשמור על רציפות תפקודית. גם של הפרט, של כל אחד מאיתנו, אבל גם של המשפחה, של ההורים. לא בדקה הראשונה, כי אז אנחנו בהלם וצריכים לעכל את זה אבל למחרת כבר אפשר לחזור לעבודה, קצת שפופים ואבלים, אבל ביחד, וזה הזמן שתומכים אחד בשני.

העשייה היא מאוד טובה, רק צריך לנתב אותה לדברים שיעשו טוב

"תמיכה הדדית זה מאוד חשוב", אומרת שפירא נחרצות, "בתמיכה משפחתית, הורים מוזמנים לתת לילדים לבטא את הרגשות שלהם. ילד שפוחד או עושה התנהגות רגרסיבית כמו לישון במיטה של ההורים, בלילה הראשון ואפילו השני זה בסדר גמור, אבל אחר כך צריך לחזור למיטה שלו. האדם הוא יצור מסתגל, צריך לזכור את זה, ויש לנו את הכוחות. בשעות הראשונות וביום הראשון זה נראה כמו סוף העולם, חורבן, וזה לא. יש לנו כוחות טבעיים להתמודד ואנחנו רק צריכים לתת להם את הזמן".

אנחנו מספרים בהגדה על קשיים אמיתיים שהיו, לא על דמיונות

שפירא, שמתמחה בטיפול אחרי אירועים טראומה ומשברים, מקשרת בין חג הפסח המתקרב ובין בניית החוסן הנפשי של כל אחד ואחת מאיתנו: "העם הזה ידע הרבה צרות ואתגרים. ברוך ה' אנחנו קיימים ויציבים ויש זמנים קשים, ובוכים ולוקחים אוויר וממשיכים הלאה ומתמודדים. 'והגדת לבנך'. אנחנו מספרים את ההגדה, לא על דברים מדומיינים, אלא על דברים קשים שעברנו, אויבים שהתמודדנו איתם, צרות שהיו, כשבסופו של דבר - התמודדנו. אפשר לומר בשפה האמונית של ו'היא שעמדה לאבותינו ולנו', יש לנו זכות, הקב"ה שומר עלינו, ו'כל מאן דעביד - לטב עביד', ואפשר לומר את זה גם בצורה אחרת: 'קשה לנו, אנחנו סובלים אבל אנחנו חזקים ונתמודד', זאת מורכבות שקיימת אבל היא אמיתית". 

מרים שפירא, איך מתמודדים עם הקושי? צילום: באדיבות המצולמת

מאז תחילת גל הפיגועים הנוכחי, התקבלו במשרד לביטחון פנים מאוד בקשות של ישראלים להוציא רישיון לנשק אישי, דבר שמעיד בצורה ברורה על חוסר הביטחון שמרגישים אזרחים רבים, אך גם על הרצון לסייע בעת הצורך.

"להיות אקטיביים זאת התמודדות מאוד טובה. האקטיביות יכולה להיות בהרבה כיוונים", אומרת ראש מהו"ת ישראל, עמותה שמתמחה בבניית חוסן, התערבות וטיפול במשברים: "אפשר להוציא רישיון לנשק ולהיות מוכן לעת צרה, אפשר ללמוד עזרה ראשונה, ואפשר גם לשלוח מכתבי נחמה למשפחות השכולות או ממתקים ודברים טובים לאלה שנפגעו בפיגועים. כל דבר שיש בו משהו שמועיל - זה מאוד חשוב. העשייה היא מאוד טובה, רק צריך לנתב אותה לדברים שיעשו טוב".

מי שקופץ מכל רעש ברחוב - זה נורמלי

זה עוזר להיצמד לאמצעי התקשורת ולעקוב באדיקות אחרי החדשות?

לא. צריך כמה שאפשר לשמור על 'דיאטה' של צריכת חדשות. בשעות הראשונות זה מתוך הצורך של כולם לדעת, אבל אחר כך צריך לשים גבול. זה מאוד אישי. יש אנשים שלא יכולים להתנתק מזה, והידיעה של כל הפרטים נותנת להם תחושה של שליטה כביכול. לרוב האנשים זה לא טוב, בוודאי לילדים. אסור לחשוף אותם למידע בלי תיווך. צריך לתווך ולספר את האירוע בלי פרטים גרפיים ולהגיד שאנחנו מאוד עצובים ודואגים, אבל יש לנו משטרה ומדינה שעושים מה שיכולים.

"יש סימנים של חרדה שהיא מיידית - חרדה אקוטית, וזה מאפיין את היומיים-שלושה הראשונים אחרי האירוע", אומרת שפירא בהתייחסות לתופעות הפיזיות הרווחות אחרי אירועי טראומה: "קופצנות, הדריכות, חוסר השינה, אלה דברים נורמטיביים לחלוטין והם יחלפו אצל הרוב. מי שממשיך לסבול מהדברים האלה לאורך זמן - יש כתובות לטפל בזה. המוסד לביטוח לאומי מפעיל 'נוהל חרדה', כל מיני ארגונים בכל רחבי הארץ שנותנים טיפול קצר וממוקד להתמודדות עם הקשיים האלה, וצריך לדעת את זה. 

צריך לבנות חוסן. צילום: Olivier Fitoussi/Flash90

"אם נחשפתם לאירוע, תדעו שהחרדה היא טבעית לגמרי בימים הראשונים וזה בסדר גמור. צריך לתרגל נשימות ולהזכיר לעצמנו שאלה דברים שחולפים", אומרת שפירא.  

 כשכל יומיים יש אירוע קשה אחר, איך מתמודדים עם הקצב ויוצאים ממנו?

כאן מגיע הצורך בבניית חוסן. היכולת לווסת ולאסוף את עצמך, להתמודד עם חרדה מתמדת. החוסן משמעותו להסתגל למצב הנוכחי ולהשתמש במשאבים שיש לך. יש כאלה שהמשאבים שלהם הם חיבוקים, יש כאלה שצריכים לשמוע מוזיקה ולהזכיר לעצמם שכבר היינו בתקופות כאלה. יש כאלה שהמשאבים שלהם זה אמונה, כתיבה או ספורט, להפעיל את הגוף. שזה מומלץ. לפרוק מתח שהולך ומצטבר.