לציון 48 שנים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים, ארכיון צה"ל במשרד הביטחון התיר היום (ג') לפרסום את אחד מהפרוטוקולים הטעונים רגשית בעקבות מלחמת יום הכיפורים - מפגש השבויים שכינס אלוף פיקוד הדרום, אלוף שמואל גונן "גורודיש" ב-27 בנובמבר 1973. המפגש התקיים בבית ההבראה "מבטחים" בזכרון יעקב.
חייל ששירת במוצב המזח ונפל בשבי המצרי הטיח באלוף גורודיש: "היה ברור שהמשך לחימה זו התאבדות, למה לא קיבלנו פקודה?". "איך המלך נעשה עירום ביום אחד, המודיעין הטוב ביותר בעולם. מתי יינתנו תשובות על שאלות אלו? היכן היה המודיעין הטוב שלנו?", הצטרף להאשמות חייל מילואים נוסף, כשאהוד, חייל נח"ל אמר: "שלושה שבועות לפני המלחמה ראינו פעילות לא שגרתית. ראינו חיילי קומנדו, באו, מדדו, צפו, רשמו. אמרתי לקמ"ן הפיקודי שתהיה מלחמה אבל לא האמינו לנו".
גורודיש לא הדף את טענותיהם ואמר: "אני חושב שזה יותר גרוע. הדיווחים לא נעצרו. צה"ל האמין שזה תרגיל".
הפרוטוקולים מפגישת אלוף פיקוד דרום והחיילים, צילום: ארכיון צה"ל
הפרוטוקול מאותו ערב נפתח במזכר בכתב יד שמתחיל במשפט: "בקש שישאלו כל משאל ליבם". המפגש הטעון שתומלל במלואו המשיך בסקירה צבאית של אלוף פיקוד הדרום במלחמה ואז נפתח לשאלות החיילים והקצינים, ששוחררו זמן קצר קודם לכן מהשבי המצרי:
גורודיש העיד בעמוד הראשון כי, "ביום שישי, 5 באוקטובר 1973 הוכרזה כוננות ג'. התרגיל של המצרים נמשך כמקודם, היו דיונים במטכ"ל האם זה תרגיל והתייחסנו לעניין כתרגיל. הייתה סבירות נמוכה ביותר למלחמה. בשבת בשעה 7:00 בבוקר נאמר לי במטכ"ל שתהיה מלחמה והאש תתחיל ב-18:00 בערב".
חילופי שבויים אחרי המלחמה נובמבר 1973, צילום: "במחנה" (צלם: אבי שמחוני), באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון
"ידענו על הצליחה מדיווח המעוזים", המשיך גורודיש, "אחר כך גם חיל האוויר הודיע על כך. המצרים מילאו את השטח באנשי קומנדו, שהונחתו בהליקופטרים. הטנקים שלנו החלו לגשת למעוזים ורבים לא הגיעו". בעמוד השלישי ציין: "ביום שני בערב נודע לנו שיש לנו עסק עם צבא מצרי אחר". ואילו בעמוד 4 נאמר: "אילו לא באה הפסקת אש, היה נוצר מצב שונה - הוכרחנו להפסקת אש, גבולות אלה לא נוחים, אבל אפשר להחזיק בהם. לא יודעים כמה מצרים נפגעו, ההערכה היא של 20 אלף מינימום, מעל 1,000 טנקים. אבדותינו היו כ-2,000 הרוגים וכ-300-200 טנקים".
"היה ברור שהמשך לחימה זו התאבדות, למה לא קיבלנו פקודה?"
חייל מחטיבה 600: "חיכינו לסיוע חיל האוויר וארטילריה, אם היה חי"ר איתנו אפשר היה להתגבר. הם דפקו אותנו ממארבים לאחר שפרצנו". גורודיש ענה: "יש לי את אותן שאלות, הייתה תחמושת. למה לא ירו? אינני יודע. שאלות תשאלו לא אותי כשיבוא היום. למה לא תקפו עם יותר כוח? שאלה שלי גם כן".
מפקד פלוגה בחטיבת הנח"ל ממעוז המזח שנפל בשבי הוסיף: "אף אחד מ-3 המעוזים לא קיבל התראה, אלא 10 דקות לפני שנפל עלינו הפגז הראשון. השאירו בידי את ההחלטה אם להיכנע או לא, מדוע?". חייל אחר ממעוז המזח הטיח: "היה ברור שהמשך לחימה זו התאבדות, למה לא קיבלנו פקודה?".
פרוטוקול הפגישה בין גורודיש לחיילים, צילום: ארכיון צה"ל
האלוף גורודיש הסכים: "יש מה לחקור- גם אולי לי היו שיקולים מוטעים". כשחייל אחר אמר כי, "חטיבת המילואים שלנו יצאה למלחמה ללא תחמושת במקלעים", גורודיש הכריז: "שערורייה".
קצין מבצעים בחטיבת מילואים ששירת במוצב אורקל העיד: "היו חיילים שלא ידעו לתפעל נשק אישי. אני ידעתי מה זה 'שובך יונים' (תכנית המגננה להדיפת צבא מצרי מסיני, י"א), אבל לאחרים לא היה כל תדריך. אני במעוז שלי הייתי עם חמישה חיילים, מינימום חיילים. קיבלתי חבר'ה מישיבה כדי להעביר את השבת. על חשבונם הוצאו חיילים הביתה. למעשה יש להעריך אותם כבשר תותחים. למה העדיפו את בודפשט וכל הזמן הטעו אותי ואמרו: תחכה לחילוץ".
גורודיש שמע את העדויות וקרא: "שערורייה", צילום: ארכיון צה"ל
"מצטער שזה היה", אמר אלוף פיקוד דרום, "את בודפשט החלטנו להחזיק בכל מחיר. היו שם תותחים שהתפוצצו. קיווינו שנתחבר לאורקל, ביום א' כבר ראינו שלא נוכל להתחבר לאורקל".
בהמשך אמר גורודיש בכנות כי, "יש אווירה עכורה בארץ, אסור להיות לה שותפים. המלחמה לא נגמרה. תכניות הערבים כלפינו לא השתנו. הרבה צריך לתקן, צריך להרגיע כי אנחנו משחקים בנפשנו. אני שמח שיוצא לי לדבר אתכם".