סגור

מה מלמדת אותנו הכניסה לסוכה בעיצומו של משבר הקורונה?

פסח עבר עלינו ב"ליל הסגר", בראש השנה איחלנו בלב שלם שתכלה שנה וקללותיה, ועכשיו? עכשיו מגיע חג הסוכות ונותן לנו שיעור, על איך אפשר לשאת את המורכבות הגדולה של העולם שסביבנו - בתקופת הקורונה | דעה

אוהד שקלים
יא בתשרי התשפא
,
29 בספטמבר, 2020 8:26

צילום: Noam Renkin Fenton/Flash90

פסח עבר עלינו ב"ליל הסגר", עם הרבה שנינות על חירות ועבדות. גם בראש השנה איחלנו בלב שלם שתכלה שנה וקללותיה. ועכשיו? עכשיו מגיע חג סוכות. מה כבר נשאר לחדש? מה אפשר ללמוד מהחג הזה על ההתמודדות שלנו עם תקופת הקורונה?

בסוכות קורים שני דברים מנוגדים: אנחנו יוצאים החוצה – ומקימים מבנה סגור. מה ההיגיון? אם יוצאים – בואו נחווה את החוץ במלואו. אם רוצים להיות סגורים ומכוסים – אפשר כבר להישאר בפנים! קצת מזכיר את (חוסר) ההיגיון של הסגר: אסור לצאת – חוץ מלעבודה, לספורט, להפגנות... ומרוב "חוץ מ..." – כולם בחוץ. אז מה ה"קטע" של סוכות? בפנים – או בחוץ?

המצב הזה של "גם וגם" שיוצרת הישיבה בסוכה, גם בפנים וגם בחוץ, משקף עמדה נפשית של בגרות. כשאנחנו ילדים, המקום הטבעי שלנו הוא בבית, בחממה של המשפחה וההורים. שם הכל מוגן, בטוח, מוכר ומחבק. כשאנחנו בוגרים יותר, הבית עדיין חשוב – כבסיס שממנו יוצאים החוצה אל העולם, לפעול, ליצור, להתפתח ולהשפיע. כשיש לנו בסיס יציב, קל לנו לצאת יותר ויותר רחוק, ועדיין לא לאבד את עצמנו בעולם הגדול.

ומה קורה במצב הביניים, בגיל ההתבגרות? הגיל הזה הוא תקופה לא קצרה שבה אנחנו מעצבים לאט לאט את ה"אני" שלנו שיוצא החוצה. זה תהליך שמטרתו לאפשר לנו לגדול ולגלות הרבה מקומות חדשים וחוויות חדשות, מחוץ למרחב הביתי והמשפחתי. כדי לעשות את זה באופן הדרגתי וחכם, אנחנו מייצרים "שלב ביניים", שהוא קצת בפנים וקצת בחוץ. ממש כמו הסוכה.

בגיל ההתבגרות אנחנו בונים את הסוכה האישיותית שלנו. היא מאפשרת לנו לצאת כמה מטרים מחוץ לבית, לחוות את מזג האוויר, החום, הקור, החתולים, הציפורים, ויתר התופעות המעניינות שמלוות אותנו בסוכה, אבל עם קירות – גם אם מבד, ועם תקרה – גם אם מענפים. בית – בחוץ!

זו תחנת מעבר נפשית חשובה בין הממ"ד הבטוח שלנו בבית ההורים לבין היציאה אל העולם, בדרך לבניין הבית החדש שלנו, שבו אנחנו "בעלי הבית".

בתקופת הקורונה המון אנשים הרגישו כאילו ברגע אחד התהפך להם העולם. קצת כמו דורותי בספר "הקוסם מארץ עוץ", שבו הגיעה סופה גדולה והרימה בשנייה את כל הבית באוויר. כשאנחנו ישנים, ופתאום מישהו מושך מעלינו את השמיכה בבת אחת – יש תחושה טבעית של הלם. הדבר המוכר והחמים שגונן ושמר עלינו – נעלם! פתאום אנחנו רואים עד כמה העולם ענק ועצום, מלא ביצורים ותופעות ומרחב אינסופי עוצר נשימה. זה יותר מדי! ופתאום אני נראה לעצמי כל כך קטן וחסר חשיבות ביקום העצום הזה. וזה יכול מאוד לדכא.

וכאן מגיע חג הסוכות וממחיש לנו איך אפשר לשאת את המורכבות הגדולה של העולם שסביבנו. הוא מראה לנו שגם בחצר פרוצה לרוחות, על גג גבוה, או במרפסת מלאה חתולים – יש לנו את היכולת לייצר "כמו בית". כשהשמיים נפתחים עצומים מעלינו – יש לנו את היכולת לשים סכך מעל לראש. כשהעולם כולו משתנה בהתמודדות עם מגפה – אנחנו לומדים להירגע ולהתמקד באמצעות הכניסה לסוכה. לא לנסות להקיף במבט אחד את כל הנוף, אלא להתמקד במה ובמי שקרוב אלינו: באחים, בהורים, בחברים, באלה שעוזרים לנו וגם באלה שיש לנו את היכולת לחזק ולהרגיע. להתמודד עם העולם במנות קטנות, ותמיד עם מבנה מוכר מסביבנו.

 

אוהד שקלים, מנהל מוקד חברים מקשיבים – OU ישראל

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מנהיג ארגון חיזבאללה, חסן נסראללה צילום: Ferran Queved/flash90

"נסראללה לא יוותר עד שיהרוג חייל ישראלי"

קרא עוד