שאלה: האם נכונה ההחלטה שאם יש התלבטות במי לטפל במחבל פצוע קשה או באזרח פצוע קל, צריך לטפל בפצוע הקשה, כלומר במחבל?
תשובה: על זה נאמר: "ואבדה בינת חכמיו". שהרי מחבל חייב מיתה. יותר מכך, הוא אדם מת, גברא קטילא, יש לו דין רודף, ורודף מצווה על כל אדם להורגו, וכל המקדים זכה. אין הכוונה שהוא חייב מיתה ע"י בית דין אלא שהציווי מוטל על כל אדם.
מדוע יש לו דין רודף? הרי כרגע אינו יכול לעולל מאומה?
שני נימוקים שכל אחד מספיק:
א. מחבל הוא אינו רוצח נקודתי שיש לו טינה כנגד אדם פלוני ולאחר ביצוע זממו הוא לנוח, אלא שהוא מעוניין לרדוף את כל עם ישראל, רוצה להרוג יהודים, וכל זמן שהוא נשאר בחיים, סכנתו ממשיכה. כידוע, מבחינה סטטיסטית חמישים אחוז מהמחבלים המשוחררים מעורבים שוב ברצח.
על כן חל על אדם זה דין רודף, דין מסכן יהודים. לכן ניקרא אדם מת, גברא קטילא, וחייבים להרגו וק"ו שאין לטפל בו.
ב. עונשי התורה מבוססים כדברי הרמב"ם במורה נבוכים על הרתעה. איננו מעוניינים להעניש אנשים, אלא מעוניינים שהם כלל לא יחטאו.
כאשר המחבל יודע שאם יפגע בבני אדם הוא 'אדם מת', זה מרתיע. אך אם ידע שייתכן ורק יפצע ולאחר מכן יטופל וישב בבית הסוהר, שם הוא יקבל קורס מהאוניברסיטה בכתב וכשיצא הוא יתקבל כגיבור לאומי - אז גורם ההרתעה נחלש. חייבים להרתיע למען יראו ויראו ולא יזידון עוד.
אמנם ישנם סיבות מסוימות בהם מטפלים במחבל פצוע, אך כאן איננו דנים בסוגיא זו. אך פשוט שאין לעשות זאת על חשבון פצוע חף מפשע. כיצד הטיפול ברוצח קודם לטיפול בקרבן?!
אדם שאל אותי: אני רופא ורוצים לראיין אותי. אמרתי לו את שני הנימוקים הללו: הכלל הראשון של הרצידיביסט - החוזר על פשעו. וגם הנימוק השני של ההרתעה.
ענה לי: אך אומרים לי אתה רופא אתה לא פוליטיקאי אתה לא איש צבא, אל תתערב! מה לענות?
ישנה צפייה מהרופא שלא יהיה רק ידען, אלא אדם חושב המכונה אינטלקטואל. אינטלקטואל הוא אדם שחושב וכאשר מבחין בעוול וסבל, ניכנס למאבק, נוקט עמדה, מעורב, ומגוייס לשמה. הידע של האדם מחייב אותו אנושית להסיק מסקנות ולהאבק. אחרת כל העולם יהיה מלא עוול וסבל.
פעם הקימו וועדה לדון את פשעי האמריקאים בוויאטנם, ובראש הוועדה עמד הפילוסוף הצרפתי סרטר. אמרו לו: מדוע דבר זה נוגע לך, מי אתה בכלל? השיב, אני פלוני אלמוני, זה מה שאני, ובתור פלוני אלמוני מותר לי להביע דעה, ואני חייב להביע דעה. הרי האמריקאים מקבלים כללי מוסר מסויימים. כך הם דנו את הגרמנים בנירנברג. אם כן אותם כללי מוסר מחייבים גם אותם.
ובכלל, כל רופא נשבע שבועת היפוקראטס, ושבועה זו אומרת: אני חיייב לרפא כל אדם. אז מדוע לא לרפא אדם שלא עשה דבר? בגלל שיש שם מחבל? המחבל פוטר אותו משבועת היפוקראטס? צריך לעזור לאנשים.
אגב, מי שלומד רפואה אינו יכול לטעון: אני מרפא רק את מי שישלם לי הרבה כסף. אי אפשר להיפטר מלרפא אדם עני רק כי אין לו כסף. המציאות בה יש בארץ שר"פ (שירות פרטי) היא שערורייה מבחינה מוסרית.
אותו פצוע חובה עליך לרפא אותו, ואתה נמנע כדי לטפל ברוצח?! איזה הגיון רפואי יש לטפל ברוצח על חשבון חף מפשע?! כמו כן אי אפשר לומר לומר לרופא אתה לא מחליט. הרופא הוא לא רק ידען, אלא בעל מקצוע מיוחד להציל אנשים, אז יש לו אחריות מוסרית גבוהה.
זו באמת החלטה אומללה, גם מבחינת ההלכה גם מבחינת המוסר הכלל אנושי הישר של דרך ארץ שקדמה לתורה, הבינה הטבעית והמוסר הטבעי. לפעמים אנשים מתבלבלים, חז"ל אומרים ששאול חמל על אגג ולא חמל על כהני נוב.
אינטלקטואל אין לו כח, אין לו צבא ומשטרה וחוקים, אך יש לו כח אחר, זה כח הדיבור, כשהוא מוחה וצועק ובסוף זה משפיע.
אנשים הם לא רובוטים. לכל אדם יש חוש מוסרי. כמובן צריך ענוה. אדם לא יודע את הכל ולא יתן הוראות לרב הראשי. אבל עקרונית אדם צריך להפעיל שכל טבעי ובינה טבעית ואי אפשר לצוות: אתה רופא עשה מה שאומרים לך. צריך להפעיל חוש מוסרי, חוש ישר.