הרב שלמה שושן, ראש ישיבת ההסדר בבית שאן, עבר מסלול רבני-ציוני סטנדרטי: לימודים בישיבת כרם ביבנה ולאחר מכן במרכז הרב; לימודי דיינות בכולל בפסגות. בכל המוסדות האלה ליוו אותו, רוב הזמן, חברים אשכנזיים, אך הרב שושן כמעט לא ייחס לכך חשיבות. הילד שגדל בעיירת פיתוח והפך לדיין ולראש ישיבת הסדר מעיד כי מוצאו המזרחי אף פעם לא הציב בפניו מכשול, אך כשהוא מביט בכמות ראשי הישיבות בציונות הדתית שמוצאם מעדות המזרח, כשהוא נשאל על הגותם של רבני צפון-אפריקה שנעדרת מן הסטנדרים, הוא מודה: יש עוד לאן להתקדם. שוחחנו השבוע עם הרב שלמה שושן על בני עדות המזרח ועולם הישיבות הציוני-דתי, מנקודת מבטו כתלמיד ישיבה, ולאחר מכן כראש ישיבה בעצמו.
הרב שושן, מה אתה יכול לספר מהחוויות שלך כבחור ישיבה מזרחי בישיבת כרם ביבנה?
אני זוכר שלא היה לי קל בהתחלה. אמנם הגעתי מישיבת כפר הרא"ה, אך כרם ביבנה הייתה משהו אחר. בכל מה שקשור לתפילות הימים הנוראים לא מצאתי את ידיי ורגליי. היו פיוטים שהטקסט שלהם היה מוזר לחלוטין וחסר כל הבנה, אפילו לחבריי האשכנזים, והפריע לי שלקחו מנגינות לא קשורות והלבישו אותן על הפיוט. אני חושב שהרבה מהזכרונות שלי היום תלוי ביחס של הישיבה. כרם ביבנה הייתה מאוד משפחתית ומקבלת, וקשה לי להגיד שהרגשתי זר שם בכלל המוצא שלי. לאט לאט הקמנו מניין ספרדי לימים הנוראים. זה לא היה יוזמה של ראש הישיבה; זה צמח מלמטה, מהבחורים, ולא היה קל לעשות את זה, אבל בסוף זה הצליח. בישיבה שלי בבית שאן אנחנו עושים דבר מעניין: התפילה, גם בשבת, היא משולבת - לפעמים החזן הוא ספרדי ולפעמים אשכנזי. כך אנו עושים גם בסליחות, פעם ככה ופעם ככה. רק ביום כיפור אנחנו מרימים ידיים. שם זה בלתי אפשרי, כי מדובר בתפילות שונות לחלוטין, ואנחנו מנהיגים שני מניינים, ורק את תפילת נעילה מתפללים כולם ביחד.
מה לגבי לימוד של הוגים מעדות המזרח בישיבות ההסדר? שמות כמו הרב עוזיאל והרב חיים דוד הלוי - גם בתחום ההגות וגם בתחום ההלכה - דומיננטיים הרבה פחות משמות כמו הרב קוק והרב פיינשטיין.
לגבי הלכה זה ודאי לא כך. בישיבות שלנו מתייחסים גם למשנה ברורה, אך גם לשיטת הרב עובדיה יוסף והרב אליהו. בתחום המחשבה וההגות אנחנו עדיין חלשים. יש דברים פה ושם שלומדים; אצלנו בישיבה יש שיעור קבוע באור החיים על הפרשה, אבל ככלל, זו נקודה חלשה בישיבות שלנו. לדעתי זה קשור לזה שההגות של הרב קוק ביחס לדור ולתקופה היא מאוד עוצמתית ונוכחת. נכון, יש גם דברים של הרב משאש והרב עוזיאל ביחס למדינה ולציונות, אבל התחושה היא שהדברים שהם כתבו בדרך כלל כבר נאמרו גם על ידי הרב קוק, ובצורה יותר חזקה. אני לא מכיר הוגי דעות ספרדיים בסדר הגודל של הרב קוק, אבל שוב, אני מניח שיש ואנחנו עדיין לא מכירים. אין ספק בכלל שהספרים של רבני יהדות צפון אפריקה לא נפתחים ולא נלמדים מספיק, וזה בעייתי.
איך אתה מסביר את זה?
למען האמת, אני חושב שהספרות הספרדית לא מספיק התפרסמה. אני עצמי התוודעתי רק לפני לספרות העניפה של יהדות צפון אפריקה רק לפני מספר שנים. אני זוכר שהגעתי יום אחד לספרייה תורנית גדולה בנווה דקלים, שהיו בה ספרים של כל גדולי רבני מרוקו. אני זוכר שדפדפתי בהם והייתי בהלם: לא הכרתי את כל העולם הזה. כשלמדתי בכרם ביבנה, ששמו בה דגש גדול על הלמדנות והפלפול, היה בחור תימני אחד, למדן גדול, שיום אחד הביא לישיבה ספר שכתב רב מתימן לפני כמאתיים שנה. הוא הגיש את הספר לאחד הר"מים הבכירים בישיבה ואמר לו: הרב, תראה מה שכתוב בפנים, אבל אל תראה מי כתב את הספר. הרב פתח את הספר והתלהב מאוד מהלמדנות, מהפלפול, מבחינתו זה היה ממש כמו למדנות של בריסק. רק אחר כך הוא הסתכל בכריכה וראה שמי שכתב את זה היה רב מתימן. אותו רב מכרם ביבנה לא דמיין בכלל שפלפול ולימוד בעיון יכולים לצמוח גם ממקומות כאלה.
אתה ראש ישיבה ספרדי, אך אין הרבה כאלה בציונות הדתית. מדוע זה כך?
זה תהליך שלוקח זמן. עולם התורה האשכנזי היה תמיד יותר דומיננטי, ואני מקווה שבשנים הקרובות נגיע לסוג של איזון. צריך לזכור שהתקדמנו הרבה בשלושים השנים האחרונות. תלמידים שבאים היום לישיבות הסדר מרגישים הרבה יותר נוח לשמר את התרבות שלהם. אם אנחנו, בכרם ביבנה, נאבקנו כדי להקים מניין ספרדי, היום בעולם הישיבות זה מובן מאליו. אני גם חושב שחל שינוי מסוים בתלמידים. התלמידים המזרחיים שבאים היום לישיבות ההסדר פחות מעוניינים 'לייצג' משהו. הם מרגישים ישראלים לכל דבר. לפעמים הם באים ממשפחות שבהן האבא הוא ספרדי והאמא אשכנזייה, ולהיפך. החבר'ה הם ישראלים, הם לא רוצים להצטייר כגלותיים וכעדתיים. הם רוצים לשמר את המנגינות כמשהו תרבותי ונוסטלגי, לא כאמירה אידיאולוגית. וזה דבר שלכולם הרבה יותר קל להתחבר אליו.