עוד בנושא:
אין לי שאלה. אני פשוט בהלם, מלא כאב.
"למען האמת, בשלב זה, גם לי אין הרבה תשובות. תחושות של אֵבל, הלם, וכאב - של כולנו - הן טבעיות ומובָנות. בכלל, נוכח בשורות קשות צריך זמן לעכל, לסדר את הראש, לנסות להבין מה קורה. עדיף היה לשתוק, להמתין. אך לא ייתכן להפקיר את הפרשנות החינוכית רק לעיתונאים ולשמועות זולות. לכן אולי נתחיל לחשוב יחד, וגדולים ממני ימשיכו ויעזרו לנו.
יכול להיות שהוא באמת עשה מעשים כאלו? יכול להיות שאדם גדול ייפול כה נמוך?
אישית לא ישבתי בוועדה ואין לי סמכות לחוות דעה. בשלב מוקדם זה אוכל רק לומר עקרונית: האם יכול להיות שאדם שנחשב גדול ייפול? התשובה היא כן. חז"ל כבר לימדו אותנו ש"אין אפוטרופוס" (חולין יא) וגם אנשים גדולים יכולים ליפול.
איך יכול להיות שמי שמלמד שיעורים כה נפלאים, שפועל במשך שנים למען כולנו, כך יעשה?
שוב - צריך לזכור שאנחנו לא יודעים מה בדיוק היה במקרה זה. אך במישור התיאורטי, יתכן שאדם יגדל בידיעותיו בתורה ולא יצליח לטפח במקביל את כל חלקי אישיותו ומידותיו. עצם לימוד התורה עלול להיעשות בצורה לא מספקת, ואזי היא לא נעשית סם חיים אלא להפך (יומא עב). לא בכדי אמרו חז"ל "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (אבות ב). אצל בני אדם, לעתים אור וצל משמשים בערבוביה. כך הקב"ה ברא את עולמו, תוך שהוא משאיר לנו שיעורי בית רבים.
אין ברירה אלא להבין שהעולם אינו מחולק לצבעי שחור ולבן. המציאות מורכבת. כולנו בני אדם עם חולשות שחובה להתמודד אִתן. אדם יכול לצבור זכויות, לעשות באמת מעשים מדהימים שאינם נמחקים, ובנושא אחד, קשה ומהותי, ליפול. זאת ועוד: לעתים אנו מחפשים אמת פשטנית, ברמה של כותרות עיתון. אסור להיגרר אחרי התרבות של חלק מכלי התקשורת שכה אוהבים לעסוק באמירות חדות הנפרשׂות בכותרות ענק. חרף הקושי אנו מחויבים לשמור על איפוק וכבוד של כל הצדדים. חרף הנטייה הטבעית, לא כדאי כעת לרוץ לקרוא כל כותרת וכל תגובית (טוקבק).
האם יש מסקנות מעשיות שאפשר בכל זאת להסיק כבר עכשיו?
מוקדם להסיק מסקנות ממשיות. בוודאי עוד יתבררו דברים וגם יופרכו שמועות שווא. צריך לדעתי להמתין. אך יש כמה יסודות שתמיד קיימים: "משה אמת ותורתו אמת". אנו מאמינים בקב"ה והוא לעולם לא יכזיב. תורתו והדרכותיו לא יעזבונו, גם אם יש בני אדם שנכשלו בצורה קשה. זה עוגן של יציבות ובו נמשיך לדבוק. שנית, עצם הסיפור יוצר לנו כבר כעת גם שיעורי בית אישיים: לראות איך אנו בונים את אישיותנו ואת מידותינו. איך דווקא כעת מוסיפים קדושה וטהרה. איך מעמיקים את הקפדתנו על גבולות התנהגות ברורים. איך הופכים את התורה שאנו לומדים לתורת חיים, הבונה את המידות ואת המעשים באור הקב"ה ורצונו.
מה עלינו לעשות באופן מעשי?
ההשלכות שצייַנו הן מעשיות לגמרי: בניין המידות שלנו, תיקון התורה שלנו - אלו דברים מעשיים. העובדה שיש בעולם נפילות מלמדת אותנו עד כמה עלינו להבין ולאמץ את ההדרכות של חז"ל בתחומים אלו. איש אינו חסין מכישלון והחיים הם מאמץ מתמיד למען ישרה וטהרה.
מה יחסך לכלל הרבנים שהשתתפו בהחלטה לפרסם את הפרשה?
אני מלא הערכה כלפי הרבנים שהכניסו ראשם לנושא. על היכולת לקום ולהוקיע כשמזהים עוול, גם תוך ידיעת הסערה שתתעורר. זה גילוי של מנהיגות וגבורה. ברור שיש מי שינסה לתפוס טרמפ כדי להשמיץ את כל הרבנים בגלל האשמות נגד יחיד זה או אחר. אך הם החליטו, מתוך הדרכתה של אותה תורה שיש חלילה המערערים עליה, שאם נעשה עוול, הם אינם מחפים ואינם שותקים. זו דווקא הנקודה הטובה בסיפור; העובדה שיש נכונות לשלם מחיר ציבורי ולהתייצב למען האמת והתורה.
ואחרי כל אלה עלינו לזכור שני דברים. ראשית, טרם נעשה בירור מסודר במסגרת מערכת המשפט הישראלית - שאותו אפשר לעשות כלפי מעשים בעלי אופי פלילי. לשמחתנו, תורתנו אינה מסתפקת בתחומים הצרים המטופלים במשפט ודורשת מכולנו הרבה מעבר לכך. שנית, נכון לזמן השיחה שלנו קיימת הכחשה גורפת של הרב כלפי ההאשמות המיוחסות לו, ועד שלא יוכח אחרת עלינו לכבד זאת.
מה יהיה אתנו?
למען ה ותורתו, אנו נתגבר ונמשיך בדרך. מתוך ענווה וצניעות אישית. לא השתנה דבר בעצם הצורך והחובה לחבר בין עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. נמשיך ללמוד תורה ולקלוט עלייה; לשרת בצבא ולפעול למען צדק חברתי; לסייע לחלשים ולבנות את הארץ. כמונו, גם הציבור הרחב יודע להבחין בין מעשים פסולים של יחיד זה או אחר, ובין מאות אלפי אנשים המנסים לחיות חיי תורה המתגלים בארץ.
יש לנו תפקיד ועלינו לפעול ביתר שאת כדי למלאו. נוכח קושי ושבר אפשר להיחלש ואפשר להתאמץ ביתר שאת. חובתנו לבחור באפשרות השנייה ומכוחה להפיץ אורה.
המאמר המלא מתפרסם בגיליון עולם קטן