פרשיות השבוע

השבוע פתחו אחינו האשכנזים במנהג עתיק-היומין, להגיד משפטים כמו "נדפקתם", "פעם בשנה הגיע הזמן שגם אתם תסבלו קצת" וכמובן המשפט שחייבים לומר כדי לצאת ידי חובה אליבא דכל פוסקי אשכנז - "הכל בגלל הקטניות בפסח" (בגירסאות שונות, כמובן), ובאופן כללי להתעורר בבוקר עם חיוך רחב, ולומר "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שלא הייתי צריך שתחזיר לי את הנשמה לפני שעה ורבע".

כמו כן, הספרדים התחילו השבוע להגיד סליחות.

הפרד ומשוך

בעיתונות הדתית הבינו כבר מזמן איך לכתוב כותרת שתמשוך את ליבם של הקוראים: לא צריך לכתוב "סערה ב...", אפילו לא "מהפכה ב..." - בסך הכל צריך לכתוב את המילה "הפרדה". הקורא הממוצע, כנראה, הוא אחד שרק יראה שיש עוד מקום שבו מפרידים בין בנים לבנות (גם אם היה כתוב בכותרת רק "הפרדה", ויכול להיות שמדובר בכלל בהפרדה בין בשר לחלב, או בין שני ילדים שהולכים מכות) וכבר הוא יפצח בדפדוף מהיר לעבר העמוד שבו נמצאת הכתבה המדוברת.

בתל אביב מודאגים(צילום: תמר הירדני, ויקפדיה)

למה זה קורה? התשובה הפשוטה היא, לכאורה, שזה קטע כזה של דתיים. אבל השבוע התברר לקוראי המקומון "זמן תל-אביב", שלא רק דתיים נמשכים אחרי כתבות על הפרדה. בעמוד השער של הגיליון האחרון, הופיעה הפנייה לכתבה לקראת פתיחת שנת הלימודים הבעל"ט, שכללה מספר ראיונות קצרצרים עם מנהלי תיכונים תל-אביביים. אולם ההפנייה לא הפנתה לכתבה בה "מנהלי התיכונים בתל-אביב מדברים על הכל", או "פרוייקט מיוחד לרגל שנת הלימודים", ולמעשה היא כללה רק שלוש מילים: "הפרדה מלאה בצייטלין". אחרי שהמדור פנה לשנים-שלושה חוקרים פרטיים וארכיאולוג אחד, הם הצליחו יחד לאתר לבסוף את השורה הקטנטנה בכתבה שבה יש התייחסות להפרדה בתיכון הדתי. זה כנראה היה הפרט הכי מושך בכתבה.

אז אמנם כל ההתעסקות הזאת בהפרדה היא מוגזמת לאין ערוך, אבל אם זה מה שיגרום ל"זמן תל אביב" לוותר על כותרות כמו "לא תאמינו מה בר רפאלי אמרה ליהודה לוי", הוא מוכן להפריד אפילו בין הצנון לצנונית בגינת ביתו.

יש לכם הכשר?

פסטיבל הגורמה הכשר התקיים גם השנה, וגם השנה המדור מתלבט איך לפענח את המילים "פסטיבל הגורמה הכשר". אם הכוונה היא שבפסטיבל היה מזון גורמה כשר - זה כמובן נכון, בכל הדוכנים היה אוכל כשר. אבל אם הכוונה היא שפסטיבל הגורמה הוא כשר, כלומר - זה בסדר לעשות פסטיבל שכל עניינו הוא אוכל, לאכול רק בשביל לאכול - זה כבר בכלל לא בטוח.

היה כשר או לא ?

בנבל עשור

הכותרת הנ"ל, או משחק מילים כלשהו עם פסוק זה ודומיו, יעטרו מן הסתם כנראה את הפרוייקט החדש של רדיו קול-חי, שגם מזכה אותו (ובפרט את עורך המצעד, יוסי איזנטל) בשכוייח השבוע - מצעד העשור. עבודה מושקעת למדי ריכזה לרשימה אחת 300 שירים חסידיים מעשר השנים האחרונות. אמנם חסרים שם כמה שירים בולטים ("בין כך ובין כך", "יתגדל", "והתענג" ועוד רבים וטובים) ובמקומם מופיעים שירים שאפילו הזמר ששר אותם כבר הספיק לשכוח מקיומם, אבל למה להתלונן. נכון, לא מדובר בהמצאה חדשה, בתחנות רדיו אחרות עושים כל שני וחמישי איזשהו מצעד-של-כל-הזמנים, אבל הגיע הזמן שגם שוחרי המוזיקה היהודית יהנו קצת מפרוייקטים כאלה.

באש ובמים, אבינו שבשמים

אגב, אם אוהדי בית"ר ידרגו את המצעד הנ"ל, הם יבחרו כנראה ב"מאמינים בני מאמינים", כי גם אצלם השיר הזה כיכב השבוע, בטקס פתיחת עונת הכדורגל. זה די מעניין, כי בניגוד למבנה הספרותי של רוב שירי האוהדים, בשיר הזה לא מופיע מוטיב המה-יקרה-לשחקני-הקבוצה-המתחרה-בגיהנום, וגם לא האלמנט של באיזה-אופן-ישרף-הבית-של-שוער-של-היריבה-המושבעת, ולמעשה לא ברור איך השיר הזה קשור לפלייסט של הטריבונה (אלא אם כן נקבל את הנחת היסוד שהקב"ה הוא אוהד בית"ר). אבל בכל זאת זה מה ששרו השבוע בטדי. אולי פשוט מרוב מעברים מפרכים מספונסר לספונסר, הם הגיעו למסקנה שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

ותהייה קטנה לסיום

יום שישי היה זה שזכה השנה לארח את התאריך היוקרתי א באלול. כיוון שהישיבות מתחילות בדרך כלל בתאריך זה את זמן אלול (במלעיל, כמובן), וערב שבת איננו היום האידיאלי להתחיל בו, עולם הישיבות התפצל השנה (כמו בכל שנה בה ר"ח אלול חל ביום שישי) לשניים: אלו שהקדימו ופתחו את זמן אלול כבר ביום חמישי, ואלו שדחו אותו ליום ראשון. והתהייה פשוט זועקת: פיצול בעולם הישיבות - איך זה עבר בשקט? איך לא הפכו את זה לעוד גורם מפלג בציבור הדתי-לאומי?

בברכת מה שבאמת מחריד את הלב בתקיעות השופר בחודש אלול, הוא הפחד שמא הגבאי יבקש דווקא ממך לנסות לתקוע.