היה אפשר לפתוח את המדור באיזושהי התייחסות לפינוי במיגרון, אבל מי זוכר שהיה פינוי. פעולות ה"תג מחיר" בעקבות הפינוי השכיחו את העובדה שהיה בכלל פינוי. עכשיו הנושא החם שעומד על הפרק אינו הרס בתים, אלא פעולות התגמול הקיצוניות. ובצדק - מעשים של הרס והשחתה כלפי רכוש צבאי, פעולות של פגיעה בצה"ל, חמורים לא פחות מפינוי בתים. אולי אפילו יותר.
בלי תירוצים
אם אף אחד לא יתערב בעניין, ארבעה חיילים לא יהיו קצינים מפני שהם יצאו מטקס בזמן הופעה של זמרת. עד לפעם הבאה שזה יקרה, וזה הרי יקרה עוד פעם, כדאי לצבא לשנות את המדיניות שלו. כן, הבנו שהמדיניות היא להתעקש בעניין הזה, עד כדי הדחת צוערים מקורס קצינים, אבל לפחות תתנו תירוצים טובים. מילא חוסר משמעת, מילא "פגיעה בלכידות צה"ל", אבל המג"ד של הצוערים דנן שהיציאה החוצה פוגעת בכבודה של הזמרת. נו באמת.
 |
|
זו לא הרכבת שמפריעה (צילום: הרכבת הקלה צילום: גור דותן)
|
ירדו מהפסים
המדור הסתובב השבוע ברחובות ירושלים עם תחושה מוזרה. כאילו יש משהו חריג בעיר, יוצא דופן, לא באמת שייך אליה. תקוע בה איזשהו גוף זר, שירושלים היא ממש לא המקום הטבעי שלו. אחרי כמה זמן, התברר מה מקור התחושה הלא-נעימה הזאת. הרכבת הקלה. לא הרכבת עצמה, היא איננה מפריעה כל כך לנוף הירושלמי, ואפשר לקוות שעד מהרה כבר נתרגל להתייחס אליה כחלק בלתי נפרד מהעיר. השאלה היא מה עושה השם המשונה "סיטיפס" באמצע עיר הקודש. בניגוד להרבה ערים אחרות בארץ, ירושלים עדיין שומרת על אווירה יהודית ישראלית מקורית, על תרבות ייחודית שאמנם נותנת לתרבויות אחרות להשתלב בה, אך לא להשתלט עליה. השם "סיטיפס" מצלצל מערבי מדי בשביל העיר הזאת. ירושלים היא אולי העיר העברית האחרונה, ועכשיו הלועזית מאיימת להשתלט גם עליה.
אינטרנט ללא הכשר
הרבנות הראשית פירסמה השבוע אזהרה מפני הזמנת אוכל ממסעדות דרך האינטרנט. השירות הווירטואלי אינו מאפשר לדעת מאיפה באמת המזון מגיע, ולפעמים הוא נשלח ממקום שאין לו תעודת כשרות - גם אם הזמנתם אוכל ממסעדה כשרה. ידע הציבור ויזהר (גם אם השליח שמגיע מהמסעדה עטור זקן ומחזיק תמונה של רב), ובאופן כללי יזכור שככה זה ברשת: אתה יכול לנהל שיחות עם אנשים, ואפילו לראות תמונות שלהם, אבל לעולם אינך יודע מה באמת קורה בצד השני.
אינטרנט עם שני הכשרים
ואם כבר מדברים על אינטרנט וכשרות - שכוייח השבוע מוענק לחברת "נטצח", ספקית האינטרנט החדשה בתחום האינטרנט הכשר. האמת היא שמילה "חדשה" איננה מדוייקת כל כך, כי בקרב יהודי ארצות הברית היא כבר צברה ותק, ועכשיו היא מגיעה לארץ הקודש לכבוש את הקהל הישראלי. ההבדל בין הקהל הישראלי לאמריקאי, לפחות לענייננו, הוא העובדה שבארץ הקודש כבר גילו את פטנט סינון האינטרנט. "רימון" משווקת כבר קרוב לארבע שנים אינטרנט נקי מתכנים שליליים, ברמות שונות של סינון על פי בקשת הלקוח. במילים אחרות, בימים אלה נוצר בארץ שוק של ספקי אינטרנט מסונן. ענף שיש בו תחרות בין שתי מתמודדות, ששתיהן תצטרכנה להשתפר ולהתקדם כדי לקנות את לב הלקוחות. אולי ל"רימון". בינתיים, עושה רושם שהספקית החדשה עושה עבודה מצויינת - עובדה שהיא הצליחה אצל יהודי ארה"ב, שלא ברור איך הם מסוגלים להגות שם כזה במבטא אמריקאי.
ותהייה קטנה לסיום
אחרי רבי אריה לוין ("אריה ברחובות ירושלים") והרב מרדכי אליהו ("אביהם של ילדי ישראל"), הגיע גם תורו של הרב קוק להפוך לגיבור קומיקס. עכשיו הוא מככב בספר קומיקס חדש מאת עדי דוד, "אורות בשביל הארץ". אולי זאת בעיה אישית שלו, אבל המדור מרגיש קצת לא בנוח לראות את הרב קוק במשבצת ששמורה לאסטריקס וסנופי, אבל מה לעשות שכנראה זה מה שמושך לילדים לקרוא סיפורי צדיקים. והתהייה היא - זהו, זה המצב, ילדים קוראים רק ספרי קומיקס ותו לא? תם העידן של ספרי ילדים עם מלל?
והתחזית לשבוע הקרוב: החרדים בבית שמש ינצחו בקרב על בית ספר המריבה, יקבלו לידיהם את המבנה, ויחנכו שם לאהבת ישראל וכבוד הבריות.