אם פורסם שמו של איש ציבור שהטריד מינית ולאחר מכן הטענה התבררה כלא נכונה, המפרסם לא בהכרח יישא באשמת המעשה. כך עלה מפסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים אתמול (ראשון) בנושא ערעור שהגישו ארגון 'קולך' ורב שנחשד בטעות כעבריין מין.
ארגון "קולך" המעודד הגשת תלונות ושיח פומבי סביב נושא הפגיעה המינית בקרב קהילות דתיות, קיבל חיזוק מבית המשפט, שקבע כי הארגון לא פעל באופן שגוי כאשר פרסם שרב מוכר הטריד מינית, למרות שלא נקבע כי הטריד בפועל.
פסק הדין הוצא במסגרת דיון בערעור שהגישו שני הצדדים על פסק דין קודם בתביעת לשון הרע שהגיש הרב נגד חברות "קולך", והוא מתייחס לארבעה פרסומים שונים מטעם הארגון ומטעם שתיים מנשותיו, פרופ' חנה קהת והפסיכולוגית איילת וידר-כהן.
הטענה המרכזית בפרסומים, שאחד מהם אף הועלה בפייסבוק, הייתה כי הרב שמשתייך לארגון "ראש יהודי" הטריד מינית, לכאורה. בנוסף לכך בפרסום נרמז כי אין מדובר במקרה בודד.
תלונתה של צעירה ששמה נותר חסוי, שטענה כי הרב הטריד אותה מינית במסגרת מפגש לאחר אחת מהרצאותיו, עמדה במרכז הפרסומים נגדו. התלונה הועבר להליך בירור, שבסיומו הוטלו עליו מגבלות שונות בנוגע להרצאות שימסור בעתיד, זאת לצד השעיה מ"ראש יהודי". בעקבות הפרסומים תבע הרב את ארגון "קולך" ושתיים מהפעילות בתביעת לשון הרע, וטען כי נגרמו לו נזקים כלכליים משמעותיים.
כנס קולך. למצולמות אין קשר לכתבהצילום: קולך
בפסיקתם הבהירו השופטים כי הפרסומים אכן פגעו ברב, אך ציינו כי אלה התבססו, בין היתר, על תוצאות הבירור שערכו הכותבות באותה העת, מבלי לקבוע האם התקיימה הטרדה בפועל אם לאו. השופטים קבעו כי קיימת חובה מוסרית מצד הארגון שעוסק בתופעת ההטרדות המיניות בקרב המגזר הדתי לפרסם את המידע לקהל הרלוונטי.
נוסף לכך השופטים ביטלו את ההחלטה לחייב את אחת המפרסמות, הפסיכולוגית איילת וידר-כהן, בהוצאות בסך 7,000 שקלים, וקבעו כי בכלל הפרסומים השונים עומדת טענת תום הלב. מנגד, חויב הרב בהוצאות המשפט של ארגון "קולך" ושל פרופ' חנה קהת ואיילת וידר כהן, שיוצגו על ידי עו"ד ריקי שפירא רוזנברג, בסך 20 אלף שקל.
פרופ' קהת אמרה בתגובה: "פסק הדין הזה מתווה דרך לציבור. בית המשפט הוכיח שהחוק מגן על מי שפועל למיגור האלימות המינית". וידר-כהן בירכה גם היא על פסק הדין, ואמרה כי הוא "חשוב ומהווה עדות לחשיבות המאבק בהטרדות מיניות. הצלחנו להוכיח שפעלנו מתוך אחריות ציבורית וחברתית, והצלחנו להוכיח שאי אפשר להשתיק את המתלוננות ואת מי שנאבקות בהטרדה מינית.
"יש בפסק הדין אמירה ברורה שיידוע אודות קבלת תלונות על הטרדה מינית איננה לשון הרע, וזה מסר חשוב מאין כמותו, מכיוון שיידוע והתרעה מונעות פגיעות נוספות ומצילות נפשות", הוסיפה.
עו"ד יעל רוקמן, מנכ"לית ארגון "קולך - פורום נשים דתיות", אמרה כי "פסק הדין מדבר בעד עצמו. אנו מברכות על החלטת בית המשפט המקבל את כל טענותינו, באומרו כי עומדת לנו טענת 'אמת דיברתי' וטענת 'תום הלב'.
"פעמים רבות מרחפת עננת תביעת ההשתקה מעל ראשיהם של נפגעות ונפגעים ומקשה עליהם להתלונן. מי ייתן ופסק דין זה יהווה תמרור אזהרה לפוגעים מפני שימוש בכלי זה. מי ייתן ופסק הדין יהווה ציון דרך לנפגעות ונפגעים לחשוף את סיפורם לאור השמש המחטא, ובכך לסייע ולהזהיר את הציבור".
הרב עצמו אמר כי "בית המשפט המחוזי קבע באופן נחרץ את מה שאמרתי לכל אורך הפרשה: מעולם לא הטרדתי מינית. כך גם כתב הרב יעקב אריאל שהדברים הובאו בפניו. מפרסמי הדיבה נגדי - שפרסמו את השקר הזה לפני למעלה מעשר שנים - לא עשו זאת בתום לב.
"בפסק הדין האחרון, בהגנת תום הלב, קובע בית המשפט כי פרסומן היה שקרי אך, בזמנו, הוא 'חסה תחת הגדרת תום לב'. כיום ברור לכולם כי אמירות אלו הינן לשון הרע, כפי שכתב בית המשפט".
בא כוחו של הרב, עו"ד מרדכי וויס, אמר בתגובה: "בעניין האלמונית, לאחר שבית המשפט השלום שמע את עדותה, הוא קבע בפסק הדין המתוקן באופן פוזיטיבי שלא הייתה הטרדה. בהבנת עניין זה טעה בית המשפט המחוזי באופן ברור.
"לעניין שאר התלונות, נקבע כבר בפסק הראשון שהן עדויות שמיעה שאי אפשר לבסס עליהן כלום. גם בית המשפט המחוזי קובע… שאין כל ממצא לגבי אמיתות התלונות. כלומר, אם יש תלונות, אזי אין לגביהן שום עדות או הוכחה. למעשה בעניין התלונה היחידה שנבדקה, הממצא הוא שלא הייתה כל הטרדה.
"לגופן של ההגנות שנתן בית המשפט המחוזי למשיבות - מדובר בטעות של בית המשפט המחוזי, בניגוד גמור לכל הפסיקה בדיני לשון הרע".