רק נכנסתי בשערי בית הכנסת, וכבר זעקה לעברי כותרת גדולה ב"שבתון": "בן סורר ומורה". קפצתי אחורנית בבהלה, וניסיתי לחשוב מה כבר עשיתי בשבוע האחרון שבגללו צועקים עלי כך. אכלתי קצת בשר השבוע, אבל לא זללתי וסבאתי באופן מיוחד. התקרבתי בזהירות, וראיתי שזו בסך הכל כותרת של מאמר על פרשת השבוע. אבן נגולה מעל ליבי, והשאלה היחידה שנותרה בראשי היא למה להדפיס את הכותרת בגופן גדול מהרגיל.
שליש הכוס הריקה
ב"מצב הרוח" יכולתם לקרוא "על הדבש ועל העוקץ ועל עיסקת החבילה המשולשת בעליון". או לפחות כך טענה אחת הכותרות שם. למעשה, יכולתם לקרוא בעיקר על העוקץ, כלומר - למה אנחנו הולכים לסבול קשות ממינויו של עוזי פוגלמן. מעט הדבש הסתכם במי שלא נבחר, ועל שני השופטים האחרים שנבחרו לא נכתב שום דבר. כך שמתוך החבילה של הדבש, העוקץ ועיסקת החבילה קיבלנו רק שני שליש, בלי הדבש. ואם לשפוט לפי הרוח של המאמר - כשמקבלים רק שני שליש ממה שרוצים צריך להתקומם.
היה הקהל?
בעלון "השבת", הרב יהודה זולדן סיכם את מאמרי שנת ה"הקהל". ומזל שהוא עשה זאת, אחרת שנת התשס"ט היתה מסתיימת בלי שנשים לב שהיא היתה "שנת הקהל". יש לציין שהמאמר סיכם רק את סדרת המאמרים בנושא, ולא סיכם את השנה עצמה, כי לאור כל האירועים שהתרחשו בה, כל המריבות וכל הפיצולים - יהיה קצת אירוני לקרוא לה "הקהל".
אחרי הפיר-סו-מות קדושים אמור
אחרי כל מה שנכתב נגד דודו טופז, ואחרי כל מה שנכתב להגנתו החל מהרגע בו הפך לדוד טופז ז"ל, נדרשו הרב ליאור אנגלמן (ראש יהודי) ויוני לביא (עולם קטן) לסוגייה והסיקו את המסקנות. הם לא ראו את עצמם מחוייבים לרצף הפרשיות שבין "אחרי" ל"אמור" בספר ויקרא, וטופז המנוח לא יצא אצלם זכאי, אבל הפעם האצבע המאשימה הופנתה גם אלינו - חלק בלתי נפרד מתרבות ההערצה והרייטינג - לפני שגם אנחנו, כחברה, נאבד את עצמנו לדעת.
ההיסטוריה חוזרת
עוד בעולם קטן: דווקא השבועון לצעירים, מפליא פעם אחר פעם בשיעורי ההיסטוריה שהוא מגיש לציבור הרחב. הפעם היה מדובר בכתבה מושקעת במלאת 200 שנה לעליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל, שמצד אחד עשתה איתם צדק היסטורי בכך שהתחשבה בקיומם, אבל מצד שני התמודדה עם השאלה האם אפשר לראות בהם חלק מהסיפור הציוני. אם כבר הופכים משהו בעולם קטן לספר, בלי לזלזל בסיפורים הקצרים, עדיף לאגד את הכתבות ההיסטוריות - חבל שכל פעם הן תסיימנה את דרכן בגניזה.
אין תשובה
דווקא בימי חודש התשובה, בלט חסרונו של "מיומנו של בעל תשובה" ב"באהבה ובאמונה". מישהו יודע לאן הוא נעלם?
איפה אתם בחגים
אחרי הכל, ולמרות הבהלה מפני כותרתו הראשית, "שבתון" היה העלון הכי מעניין וחשוב השבת. כמו בכל חודש אלול, ובעצם לפני כל חג במעגל השנה היהודי. מעיון מדוקדק בכל עמודיו של העלון, עולה כי העיסקה הזולה ביותר לראש השנה הקרוב הוא במלון "סביוני הגליל", 419 ש"ח ללילה, פנסיון מלא. היקרה ביותר היא במלון דניאל ים המלח - 1170 ש"ח, אבל רק מי ששם לב שזה בתנאי שמזמינים שלושה לילות ע"ב חצי פנסיון, עלה על העובדה שזה המחיר היקר מכולם.
ואם כבר שילמתם עבור מקום בבית הכנסת לימים הנוראים, ואתם מחפשים אטרקציה אחרי החגים - תוכלו לצאת למשלחת גילוי בעקבות השבטים האבודים בהודו. שבט ארוכות הצוואר פוקט ופאטייה בתאילנד אאוט (מתוך מודעה ב"השבת"), שבט אפרים אין. חופשה נעימה.