יו"ר סיעת הציונות הדתית, חברת הכנסת אורית סטרוק, בטור על יום תרפ"ט. ח"י במנחם אב. היום לפני 93 שנה נטבחו בחברון 67 יהודים ע"י שכניהם הערבים, יהודים תמימים שנשחטו ועונו בשלל עינויים, בטבח פרוע ואכזרי. המשטרה הבריטית עמדה אז מנגד, לא התערבה, ולא מנעה מהפורעים להשתולל ולהתעלל בקורבנותיהם, כשהם מעודדים אלה את אלה בקריאה "אל דעולה מענא" - הממשלה אתנו. היא כן התערבה מיד לאחריו, כשגרשה מהעיר את שאריות הקהילה היהודית, ולראשונה בהיסטוריה הפכה את חברון לעיר נקיה-מיהודים.
לפני היציאה למסע של היום, עליתי לבית העלמין העתיק של חברון, לקרוא פרקי תהילים על קבר האחים של נטבחי תרפ"ט. ולפקוד גם את קברו של אחרון הנקברים במקום, ומראשוני בניה ובוניה של ההתיישבות המתחדשת בעיר האבות: יוסף גארבי ז"ל.
סטרוק באמירת התהילים צילום: מעיין שמחה ברבי
במוצאי שבת הבאנו למנוחת עולמים את האיש שנדמה שלא נח לרגע: יוסי גארבי ז"ל. גארבי (כך כונה בפי כל), דמות-מפתח בקרית ארבע - חברון, היה דמות מיוחדת ושונה בנוף האנושי של קרית ארבע באותם ימים ראשונים: הוא לא הגיע מהרקע האופייני למתנחלים: לא גדל בחוגי ישיבת מרכז הרב וסניפיה, ולא דיבר קוקניקית. הוא הגיע לקרית ארבע מעפולה, והיה חבר פעיל לא במפד"ל אלא דווקא במרכז הליכוד, מחובר ומעורב היטב בציבור הליכודי, ומקורב למנהיגי הליכוד לדורותיהם. גם במקצועו גם לא היה בעל רקע דומה לשותפיו להנהגת קרית ארבע: גארבי היה מורה לספורט, ובעצם לא רק מורה אלא מחנך בחסד, מחנך שדגל בסדר, במשמעת ובאחריות אישית וקבוצתית. מחנך שלא ויתר לתלמידיו, והוביל אותם להישגים לא רק בספורט אלא קודם כל בבנין האישיות.
יוסי גארבי השתלב בקרית ארבע משנותיה הראשונות בעמדת מנהיגות והובלה. כחבר מרכז הליכוד חיבר למפעל ההתיישבות בקרית ארבע רבדים רחבים של מכיריו ומוקיריו. הוא ראה שליחות ביצירת החיבור הזה, ופעל ללא הרף חזק אותו.
כמחנך וכאיש ציבור, גארבי היה ידוע כמציב דרישות גבוהות לאחריות והשגיות. עם זאת, גם אצלו, מאחורי מסכת המשמעת היה לב טוב ואוהב המגלה התחשבות בעת הצורך. כחבר מועצת קרית ארבע יוסי גארבי הציב דרישות גבוהות בפני נבחרי הציבור. הוא לא עיגל פינות, והודות לו זכתה קרית ארבע לניהול יותר תקין מסודר ונכון – נורמות המאפיינות את קרית ארבע גם שנים רבות אחרי שכבר סיים את תפקידו כחבר המועצה.
מנה על הנאמנים לתפילה במערה מידי שבת בשבתו
אבל נראה לי שעיקר תרומתו של גארבי היתה במניין המיוחד שהקים במערת המכפלה, והנושא עד היום את שמו: מניין גארבי. התפילה במערת המכפלה היתה עבורו קודש קודשים. גארבי הכיר בערכה המיוחד של המערה, בקדושתה, ובחשיבותה הלאומית העצומה, ונמנה על הנאמנים לתפילה במערה מידי שבת בשבתו, ללא ויתור על שבת אחת. גארבי לא העניק לעצמו הנחות של מזג אויר או מצב בטחוני. בשלג ובחמסין, במתח בטחוני ובימי שגרה, היה צועד רגלית למערת המכפלה מידי שבת בשבתו בשעה קבועה, למניין המיוחד שיסד, מניין שהתפרסם כנושא את שמו "מניין גארבי", אך זכה גם לכינוי "המניין המהיר בעולם".
מה היה מיוחד במניין גארבי? ומניין נבעה המיוחדות הזו? כאיש חינוך, גארבי הבחין בתופעה של צעירים ונערים שאיבדו את הסבלנות להשתתף בתפילה הרגילה על שלל טקסיה, תפילה הנמשכת לטעמם זמן רב מידי, ויסד עבור אותם נערים מניין מהיר וקצבי, המתנהל בקפדנות ומשמעת, מנין בו אומרים ומשמיעים כל מילה, ללא שום דיבורים וללא שום חריגות בזמן. המניין התחיל בתשע בבוקר בדיוק והסתיים תוך שעה - בול בעשר. רבים התלוצצו על המניין הקצרצר הזה, ורבים גם מתחו עליו ביקורת, והיו גם שטענו שגארבי הוא שגורם לצעירים להתנתק ממסורת התפילה המקובלת, ומהחוויות הכרוכות בה.
אבל גארבי סבר אחרת. בהכירו את נפש הנוער אמר יוסי גארבי לכל מבקריו, ובראש ובראשונה לעצמו: העיקר שיבואו למערה, העיקר שיתרגלו להתפלל ושלא יתנתקו. עם הזמן, הם גם ימצאו את הדרך לחזור לנוסח המקובל. והצעירים אכן נהרו למניין גארבי, ורבים מהם נשארו מחוברים לעולם התפילה בזכותו. יוסי גארבי ניהל את המניין ברוח טובה אך ללא ויתורים, וכאשר שמע דיבורים מיותרים בזמן התפילה לא היסס לנזוף כראוי. כאשר שמע דיבורים בזמן קריאת התורה, נקט בשיטה מקורית: הוא קרא לנער המדבר לעלות לתורה, וכך פיזר את קהל המפריעים. גארבי אהב את מתפללי המניין שלו אהבת נפש, וכשהיו מגיעים לגיל הגיוס היה מתענין אצל חבריהם והוריהם בשלומם, בתפקידיהם השונים, ומכבד אותם בתפקידים כשהגיעו לשבת הביתה וכמובן למניין גארבי.
אהבתו ונאמנותו למערת המכפלה עמדה במבחן לא פשוט
להערכתי, מאות מילדי ובוגרי קרית ארבע וחברון חייבים לגארבי את המשך חייהם כמתבגרים ובוגרים שלא נטשו את עולם התפילה, התורה והמצוות.
לפני מספר שנים סיפר לנו גארבי איך עמדה אהבתו ונאמנותו למערת המכפלה במבחן לא פשוט: הוא הגיע לביקור בצרפת, השתתף בתפילת שבת באחד מבתי הכנסת, שם, בהעדר בעל-קורא, התנדב לקרוא בתורה. באורח פלא הסתימה התפילה באותה שבת מוקדם בהרבה מהרגיל, והקהילה המוקסמת הציעה לגרבי כל הון שבעולם וכמובן ארוח כיד-המלך אם יסכים להיות בעל-תפילה אצלם בימים נוראים. גארבי ענה מיד וללא היסוס: בשמחה, רק בתנאי שתביאו לכאן את מערת המכפלה...
יוסף גארבי ז"ל מראשוני בניה ובוניה של עיר האבות המתחדשת, זכה להיטמן בבית העלמין העתיק שלנו, לצידם של נטבחי תרפ"ט, לצידם של רבני חברון לדורותיה קדושי עליון. יהי זכרו ברוך.