תגובות חריפות לפיגועים

בסוף השבוע היו שישה הרוגים מפיגועים שהיו בקניון השרון בנתניה ובנווה צוף. בתגובה הפציץ צה"ל ערים פלשתיניות וגרם ל16 הרוגים ומעל מאה פצועים. בתגובה נענו מדינות ערב לקריאת הליגה הערבית לנתק קשריהן עם ישראל, עד להפסקת התוקפנות, כהגדרתם. עיתונים בישראל מותחים הבוקר ביקורת גלויה על ההפצצה ואומרים שהיא לא היתה נצרכת, אלא נבעה מתחושות בטן ולא מהשכל, כדי לרצות את דעת הקהל בישראל. עוד נכתב, כי יש לחשוש שיש בממשלה מי שמובילים לחירחור מלחמה. מה עמדתך?
תראה, קודם כל לא צריך כל כך לשים לב למה יאמרו הגויים. "אשר פיהם דיבר שווא, וימינם ימין שקר". אנחנו מכירים את הגויים כבר כמה אלפי שנים כרשעים. הם מציקים לנו ומשקרים. אנו מכירים אותם, ולא צריך להתרגש מאמירותיהם. ודאי, שלא על פיהם ננהל את מה שאנחנו צריכים לעשות. דבר שני, אי אפשר לסבול שרוצחים קמים ופוגעים ביהודים. בין שהרוצחים הם אויבים מבחוץ, ובין שהם אויבים מבית. רוצחים צריך לשתק. יש לתמוה על האיפוק בו נוהגים כלפיהם כל הזמן. יש רוצחים שכל הזמן עסוקים ברצח, פגעו באנשים ואנחנו אומרים לעצמנו שאולי אפשר לשכנע אותם שיעשו תשובה… זו לא דעת נכונה. אנשים לא מבינים איך צריך לדבר איתם. רוצחים צריך להפחיד. להעניש את מבצעי הפיגועים. גם כדי להעניש אותם, וגם כדי להרתיע אחרים שלא יפריעו. זה דבר פשוט! הרמב"ם ב"מורה נבוכים" אומר, אל תקשיב לגויים שאומרים שצריך לרחם על אכזריים, משום שכל המרחם על אכזריים, סופו שיתאכזר אל הרחמנים. יש אנשים בארץ ישראל שלא עוללו רע לאיש, ויורים עליהם. הם אנשים רחמנים וטובים ובכל זאת יורים עליהם. ודאי שחייבים להגן עליהם ולא לסבול דבר כזה. בזה שאתה מרחם על אכזרים, אתה בעצם מתאכזר לרחמנים, שזה דבר שאין לו שחר. לכן צריך תקיפות בהענשת הרוצחים, ולהטיל חיתה על אלה שחולמים ומתכננים לרצוח וכדומה. פשוט.
זה לא כל כך פשוט. המצב היום, לדעת המומחים, הינו הקשה ביותר מאז מלחמת העצמאות
יכול להיות שזה לא קל, אבל זה עדיין הדבר הכי טוב שיש לעשות. אני לא נכנס פה בדיוק לפרטים – איך צריך לנהוג. אנחנו מדברים פה על העיקרון. לגבי הפרטים, יש פה מנהיגים, והם ישברו את הראש איך לעשות את זה. זה כבר בתחום הפוליטי. אני מדבר על העיקרון, אבל על ה"למעשה", אם לירות מפה, או לירות משם, בנשק כזה או בנשק אחר – לא זה הנושא שלי.
מה השוני בין מלחמה זו לקודמותיה?
הכל מלחמה אחת שנמשכת החל ממלחמת העצמאות. מלחמה אחת שלובשת צורה ופושטת צורה. אין הבדל. אותם הרוצחים, אותם הרשעים. כל הזמן אותו הדבר.
יכול להיות שהיום יש שבר בהנהגת המדינה?
איני חושב. תמיד הנהגה היא לא דבר פשוט. תמיד היו ויכוחים ובעיות. זה דבר טבעי בתוך הנהגה, שיש חילוקי דעות. לפעמים יש מצב יותר טוב. אנחנו חותרים לאחדות. אבל באופן כללי, יש תקופות טובות יותר ויש שפחות טובות.
היום אנו רואים שאותם מנהיגים פוליטיים אידיאולוגיים עוסקים בפרגמטיזם. במקום לדבר על אידיאלים כמו ארץ ישראל, כמוך, הם מדברים על כניסה לשטחים ויציאה מיידית…
טוב, זה באמת חיסרון. אנחנו לא נגד פרגמטיות, אבל הפרגמטיות עצמה צריכה להיות על אידיאל גדול ואמונה גדולה. אי אפשר לנהל שום דבר, קל וחומר מלחמות, ללא אמונה בצדקת הדרך. מתוך זה יש כח להילחם ולעשות את כל הנדרש.
שרון חשב כי הוא יוכל למגר את הטרור בפרק זמן קצר יותר, והתבדה. מה לקוי באופן החשיבה שלו?
לא יודע. אמרתי קודם שיש אויבים, ולא יעלה על הדעת לתת להם לעשות כרצונם. צריך לשתק אותם ולהגן על האזרחים. תכל'ס בשטח, איך עושים את זה, יש לי עצות, אבל הן לא כתובות בגמרא, אלו עצות מפי קצינים שאני מכיר וכו'.