התמודדות עם אתגרים רוחניים צריכה להיעשות בשני מישורים. מישור אחד הוא המישור המעשי, וחז"ל לימדו אותנו בדרכם את חוכמת המסגרות. הם שלימדו אותנו לעשות סייגים לתורה, להרחיק את האדם מן העבירה, ולהימנע מלהעמיד את עצמנו בניסיון. במקביל – לא הכל נבנה על יסוד המסגרת בלבד. מסגרת אינה מבטיחה דבר, כי אם מאפשרת בלבד. היא אינה יכולה להשיג את שינוי דמות האדם. אמנם, יש בחינה של פעולות המשפיעות על הלבבות, אולם לא ניתן לבסס על הפעולות את הכל. מעבר לכך, יש מחיר למסגרות האוסרות, שכן הן מצמצמות את מרווח החיים. כל גזירה מונעת גם את השימוש הטוב שניתן לעשות בדבר הנאסר, ולא ניתן להפוך את עולמה של תורה לפסיקה כוללת אחת – הכל אסור. חז"ל הגבילו את גזירת הגזירות בדרכים שונות, למן ההלכה הקובעת שאין גוזרים גזירה לגזירה, ועד התפישה העקרונית "כך אמרו חכמים: לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים" (רמב"ם). גזירות חמורות מידי עלולות ליצור תוצאה הפוכה – ריאקציה קשה הנובעת מכעס פנימי וממתח גדול, ושבירה מוחלטת של יכולת העמידה באתגרים השונים. לפיכך צריך לנווט בין יצירת מסגרות ראויות לבין חינוך עמוק, ובכך לבנות עולם ומלואו – הן מעטפת תומכת בבחירה חופשית טובה, והן רצון פנימי לשנות את דמות האדם ואת התנהגותו.
תלמידי חכמים גדולים בעולם החרדי נתנו דעתם על המכשירים הסלולריים, ובכך העלו על סדר היום התורני את המחיר הכבד של הטכנולוגיה. מכשירים אלה רעה רבה מצויה בהם, בד בבד עם התועלת שיש בהם. הנזקים הם בעיקר שניים: ראשון בהם הוא המחיר הכלכלי של הפלפונים. משפחות אינן שמות לב, ומגלות מאוחר מידי את הנטל הכלכלי שהמכשירים זוללים מתקציב המשפחה. בעולם הילדים מהוות תוכנות המסרים למיניהם את עיקר התשלום. ילדים אינם קולטים את המחיר הכבד, והם משתמשים במסרים בהיקפים שלא יאומנו. תוכניות רדיו רבות מנצלות מציאות זו, ויחד עם חברות סלולריות הם יוצרות תוכניות רבות המבוססת על שליחת המסרים. המבוגרים אינם שמים לב לאורך השיחות ולכמותם, והופכים עצמם תלויים במכשירים אלה.
מפלה שנייה נמצאת בתחום התוכן. המכשירים מהדור השלישי מאפשרים גלישה קלה ונוחה למקומות אסורים, שהיא זמינה ביותר ומפתה יותר לעיתים מאשר המחשב. אתרים שונים מנצלים זאת, ופונים לילדים ולמבוגרים כדי להציע בפניהם את מרכולתם הנפשעת. מובן כי החברות הכלכליות מעונינות בכך מאוד, ואת מחיר שיתוף האינטרסים משלם הציבור הרחב, בבחינת "לא עכברא גנב – חורא גנב".
מה אפוא עושים? כאמור לעיל, יש לפעול במישור המהות והמסגרת כאחד. בתחום המסגרת טוב יהיה אם אנו נגיע להסכם עם חברות הסלולר על חבילה מיוחדת ומותאמת. אין מדובר בשיבה אל מכשירי הדור הישן, שזו גם גזירה שהציבור לא יעמוד בה, וגם בחירת דרך המבוססת על מסגרת בלבד. מדובר בחבילה שעיקרה מניעה גלישה באינטנרט, שליחת מסרים במחיר מופחת, ועוד עניינים היוצרים מסגרת מתאימה לחיים שאינן נבלמים בעל עת על ידי חומות ומסגרות, ובד בבד מעצבים תחום חיים מוגן ומאפשר דרך רוחנית ומוסרית. במקביל אנו חייבים לפתוח במסע חינוכי, שיטמיע את האתגרים שמציבים מכשירים אלה בפני גדולים וקטנים – האתגר הכלכלי וחובת הקצאת ההוצאות המשפחתיות למקום הראוי והנכון, ההישמרות מדברי להג ואיסורי דיבור חמורים, שלא לדבר על ביטול תורה, המתפתחים מכוח הזמניות המיידית של הדיבור, וחובת ההישמרות מכל דבר רע ועיסוק אסור בעריות.
נתבע אנו את הדבר מחברות הסלולר ונציע להם שוק צרכני גדול שיהיה מעוניין בכך (ואני מאמין כי גם חלק מהציבור החילוני יצטרף אך הוא ליוזמה), ונרכיב חבילה מתאימה לעולם הרוחני והאמוני המעוצב בדרך החינוכית בה אנו מאמינים לכתחילה, ויהיה זה עוד צעד בכיוון הנכון קדימה, והתארגנות משותפת לקידום נושאים רוחניים וצניעותיים.