לשמור על השלום בעם והאחדות

בחירות מתקיימות במדינה בפעם השלישית. מטבע הדברים כל אזרח שיש לו דעה ואכפת לו מהמדינה רוצה בהצלחת נושאי הדגל של המדיניות שבה הוא מאמין. המחלוקות האידיאולוגיות נמצאות בפרטים רבים. למשל- בתחום הכלכלי יש כאלו הסבורים שמדיניות קפיטליסטית היא הכרחית לכלכלה בריאה שבתורה תסייע גם לחלשים, לעומתם יש כאלו שיראו בה פגיעה בחלשים. בתחום המדיני יש שיאמרו שהביטחון מחייב מדיניות ימנית, ויש כאלו שיאמרו שלא לנצח ניתן לחיות במצב של מתיחות. מחלוקות כאלו קיימות בכל תחום, וזה בסדר, זה אופיה של דמוקרטיה.

אולם, הבעייה מתחילה כאשר לעיתים אנו עלולים חלילה לשכוח שמאחורי הדעה המנוגדת ישנם גם אנשים אכפתיים, פטריוטים וציוניים לא פחות, שטובת המדינה חשובה להם באותה מידה, אבל סבורים שטובת המדינה היא אחרת ממה שאנו חושבים. כאן המבחן שלנו- האם אנו מספיק בוגרים לעשות את ההפרדה שאולי אינני מסכים איתך, אבל אני מכבד את זכותך לחשוב אחרת? והאם אני מפנים שגם אתה אדם טוב ופטריוט, ולשיטתך דווקא דעתך היא טובת כלל?

בספר ויקרא (פרק י"ט, פס' ט"ו) אנו קוראים את הציווי "בצדק תשפוט עמיתך". ה"חפץ חיים" במניין העשיין (עשה ג') הקשורים בהלכות לשון הרע מונה עשה זה כחובה לדון אדם המוחזק כבינוני, וכל שכן המוחזק לירא שמיים, לכף זכות. וזו לשונו שם "לִפְעָמִים עוֹבֵר נַמֵי (=המדבר לשון הרע) בְּמִצְוַת עֲשֵׂה דִּ'בְצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ'. כְּגוֹן שֶׁרָאָה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁדִּבֵּר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַטוֹב וּלְצַד הַזְּכוּת אוֹ לְהֶפְכוֹ, אֲפִלּוּ אִם הוּא אִישׁ בֵּינוֹנִי, נִתְחַיַּבְנוּ מִן הַתּוֹרָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה הַזּוֹ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת. וְאִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹקִים, נִתְחַיַּבְנוּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, גַּם כִּי קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר הַדָּבָר לְכַף חוֹבָה מִלְּכַף זְכוּת וּמִי שֶׁהוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ עֲבוּר הַדִּבּוּר הַזֶּה שֶׁדִּבֵּר אוֹ הַמַעֲשֶׂה הַזֶּה שֶׁעָשָׂה, אוֹ הַמְקַבֵּל, שֶׁנִּתְחַזֵּק אֶצְלוֹ לִגְנוּת, עֲבוּר זֶה שֶׁשָּׁמַע עָלָיו, וְלֹא דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עוֹבֵר בְּמִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ".

כאן יכול היצר הרע לעשות מאיתנו צחוק. הוא בעצם מספר לנו שאנו מגנים על טובת המדינה והכלל כשאנו מדברים לשון הרע על הצד השני. מיותר לציין שמדובר בטיעון סרק, שהרי אמירה זו או אחרת שלנו, פרט להגברת המחלוקת ופגיעה מיותרת בשני, לא באמת תשנה את דעתו. אבל, גם אם נניח שאנו חושבים שכן תהיה תועלת, מה טוב שנשים נגד עיננו את דברי ה"שמירת הלשון" (חלק דרשות המוסר החותם את הספר "חפץ חיים") בחלק א', פרק ט"ו וזו לשונו:

"וְתַחְבּוּלָה אַחַת יֵשׁ בָּזֶה לַיֵּצֶר הָרָע, אֲשֶׁר בְּזֶה יְנַצַּח אַף אֶת הָאָדָם הַשָּׁלֵם, כִּי יַכְנִיסוֹ רַק לְמִדַּת הַכַּעַס וְהַנִּצָּחוֹן, וְאָז כָּל הַמַּעֲקָשִׁים יִהְיוּ לְפָנָיו לְמִישׁוֹר, כִּי הַיֵּצֶר הָרָע יַרְאֶה לוֹ אַחַר כָּךְ הֶתֵּרִים רַבִּים. וּמִלְּבַד שֶׁיַּרְשֵהוּ לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וְגַם אוֹנָאַת דְּבָרִים וְהַלְבָּנַת פָּנִים וְכַדּוֹמֶה, עוֹד יְזָרְזוֹ הַיֵּצֶר, שֶׁעַל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ אָסוּר לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, וּמִצְוָה לְרָדְפָם בְּכָל מִינֵי רְדִיפוֹת". אם כן ראינו במפורש שחשיבה כזו היא תחבולה מוכרת של היצר הרע, ואין בה כלום מצד עבודת ה' האמיתית, אלא נטו עוון.

חשוב שנקרא גם את המשך דבריו של ה"שמירת הלשון" שם: "וְהִנּה, אִם בָּאנוּ לְבָאֵר גֹּדֶל הַקִלְקוּל שֶׁל מַחֲלֹקֶת, יִכְלֶה הַזְּמַן וְהֵם לֹא יִכְלוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּצַוָּאַת הָרַמְבַּ''ם וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: נְבִיאִים נִבְּאוּ וַחֲכָמִים חָכְמוּ וַיּוֹסִיפוּ לְסַפֵּר רָעַת הַמַּחֲלֹקֶת וְלֹא הִגִּיעוּ לְתַכְלִיתָהּ. אַךְ אַעְתִּיק אֵיזֶה מַאֲמָרִים בְּקִצּוּר נִמְרָץ, כְּדֵי שֶׁמִּזֶּה יוּכַל הַמַּשְׂכִּיל לְהִתְבּוֹנֵן בְּדֶרֶךְ כְּלָל עֲוֹן הַמַּחֲלֹקֶת.

וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת קֹרַח: אָמַר ר' בְּרַכְיָה: כַּמָּה קָשָׁה הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֵין עוֹנְשִׁין אֶלָּא מִכ' שָׁנָה וָמַעְלָה, וּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה מִי''ג שָׁנָה וָמַעְלָה, וּבְמַחֲלֹקֶת שֶׁל קֹרַח תִּינוֹקוֹת בְּנֵי יוֹמָן נִבְלְעוּ בִּשִׁאוֹל תַּחְתִּית...

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבָּעָה נִקְרְאוּ רְשָׁעִים, הַפּוֹשֵׁט יָד עַל חֲבֵרוֹ לְהַכּוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ', וְהַלּוֶֹה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם וְגוֹ', וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים, וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ', וּמִי שֶׁהוּא בַּעַל מַחֲלֹקֶת... עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ.

וְאִם כֵּן כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִתְבַּיֵשׁ מֵעַצְמוֹ, כְּשֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא סִבֵּב אֶת הַמַּחֲלֹקֶת, דַּהֲלֹא אִם יִקְּרָאֵהוּ חֲבֵרוֹ רָשָׁע אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לוֹ עַל יְדֵי זֶה שׁוּם בִּזָּיוֹן, אַף עַל פִּי כֵן יֵרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו עֲבוּר זֶה, וְכָל שֶׁכֵּן בְּזֶה שֶׁגָּרַם לְעַצְמוֹ שֶׁיִּקָּרֵא שְׁמוֹ רָשָׁע בַּעֲבוּר זֶה, כַּמָּה מֵהַכְּלִמָּה וְהַחֶרְפָּה יַשִּׂיגוּהוּ אַחַר כָּךְ לְמַעְלָה, כְּשֶׁיִּתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ זֶה הַטּוֹב בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה לִפְנֵי אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת מַחֲנוֹת קְדוֹשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁכָּל עִנְיָנָיו שֶׁל הָאָדָם נִכְרָזִין וְנִתְפַּרְסְמִין לְמַעְלָה לִפְנֵי כֹּל לְבַד עָנְשׁוֹ הָעַצְמִי שֶׁל מַחֲלֹקֶת, וְזוֹהִי כַּוָּנַת חֲזַ''ל בְּאָבוֹת  'וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ'. (=אל תביא אתה בעצמך את הכינוי "רשע" על עצמך על ידי שתיצור מחלוקות)...

אָמְרוּ חֲזַ''ל בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת וִתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא וִתֵּר עַל מַחֲלֹקֶת. רִאשׁוֹנָה בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ, בּוֹ הִתְחִילוּ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד' כ''ו)''אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'. וּלְפִי שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן שֶׁהָיוּ גּוֹזְלִין וְחוֹמְסִין זֶה לָזֶה לֹא וִתֵּר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו' י''ג): '''כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס' וְגוֹ'. שֵׁנִית בְּדוֹר הַמִּדְבָּר, כְּשֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לִידֵי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, מָחַל לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל כְּשֶׁהָיוּ בָּאִין לְמַחֲלֹקֶת לֹא וִתֵּר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא ''וַיַּלִּינוּ'' שֶׁל מַחֲלֹקֶת, אַתָּה מוֹצֵא שָׁם מַכָּה גְּדוֹלָה, מְנָלָן? מִמַּחֲלֹקֶת שֶׁל קֹרַח. שְׁלִישִׁית פִּסְלוֹ שֶׁל מִיכָה, מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶן נִתַּן לָהֶם אָרְכָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים י''ח ל) 'וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָּן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ'. אֲבָל כְּשֶׁנֶּחְלְקוּ הַשְּׁבָטִים עַל שִׁבְטֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וְלֹא הָיָה בֵּינֵיהֶן שָׁלוֹם, נַעֲשׂוּ אֵלּוּ פֻּרְעָנוּת לְאֵלּוּ, כְּשֶׁהָיוּ אֵלּוּ חוֹטְּאִין, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִיאָן לוֹ וּפוֹרְעִין מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' י'"ג י"ז) 'וַיַּכּוּ בָּהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה רַבָּה מְאֹד וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים מִיִּשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ בָּחוּר'. וּכְשֶׁחָטְאוּ שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, בָּאוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וּפָרְעוּ מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ''ח ו)''וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד''. לָמַדְנוּ מִזֶּה שֶׁבַּעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת נַעֲשׂוּ כְּלֵי מַשְׁחִית אֵלּוּ לְאֵלּוּ.

קָשָׁה הִיא הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁהִיא מְבִיאָה לִידֵי סַכָּנוֹת נְפָשׁוֹת, שֶׁעַל יְדֵי מְרִיבָה שֶׁהָיְתָה בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה לוֹט נִתְפָּרְדוּ זֶה מִזֶּה, וְנִתְגַּלְגֵּל וְהָלַךְ לוֹט לִסְדוֹם וְכִמְעַט שֶׁאָבַד עִמָּהֶן...

וְאָמְרוּ חֲזַ''ל: מַחֲלֹקֶת בַּבַּיִת סוֹפוֹ לֵיחָרֵב, מַחֲלֹקֶת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת סוֹפוֹ לְהִתְפַּזֵּר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁסּוֹפוֹ לְהִשָּׁמֵם. מַחֲלֹקֶת בָּעִיר שְׁפִיכַת דָּמִים בָּעִיר. שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַדָּרִין בְּעִיר אַחַת וְכֵן שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין וּבֵינֵיהֶן מַחֲלֹקֶת סוֹפָן לָמוּת, וְלֹא עוֹד שֶׁמַּחֲלֹקֶת בֵּית דִּין חֻרְבַּן עוֹלָם. תֵּדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה יֵשׁ שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט' ו)  'הַבּוֹנֶה בַשָׁמַיִם מַעֲלוֹתָו''. אֵימָתַי? בִּזְמַן 'וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ', כְּלוֹמַר בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶאְגָּדִין בַּאֲגֻדָּה אַחַת וּבְשָׁלוֹם זֶה עִם זֶה."

מכל המקורות שהביא השמירת הלשון וציטטנו לעיל נישא קל וחומר בעצמנו- ואם על עבודה זרה הקב"ה האריך אפו אבל לא על מחלוקת, כל שכן כמה עלינו להיזהר לכבד איש את רעהו ולא חלילה ליפול לעצת היצר מתוך מחשבה שגויה שמחלוקת כאן משרתת איזו מטרה נעלה...