בתקופה האחרונה יצא לנו פעמיים לעבור ממצב של "חופש" למצב של לימוד יום יומי בישיבה. פעם אחת בתחילת זמן אלול, ופעם נוספת בתחילת זמן חורף, הלא הוא ראש חודש מר-חשוון. המעבר מ"בין הזמנים" לישיבה הוא מעבר חד ולגמרי לא פשוט. "בין הזמנים" הוא זמן של חופשה, נופש, ואילו ישיבה הוא זמן של עמל, זמן שאדם צריך לדרוש מעצמו, לא לוותר, לכבוש משימות. והשאלה, איך ביום אחד האדם יכול לשנות את נפשו, את רגשותיו, מנופש לעמל?
אני חושב שהתשובה תלויה בזה שלאדם ברורה מה מטרתו. לאדם צריך להיות ברור מדוע נדרש עמל זה, למה "תלמוד תורה כנגד כולם", למה באמת הישיבה דורשת לימוד רצוף: בוקר צהרים וערב. אם המטרה לא ברורה, האדם לא יגייס את כל כוחותיו, ואם המטרה ברורה והאדם יודע לאן הוא רוצה להגיע, יותר קל לו לעשות שינוי כי האדם יודע למה הוא רוצה לשנות.
מטרת הישיבה הוא לא רק יידע, והיא לא רק קנית מיומנות איך ללמוד, אלא מטרת הישיבה היא בעצם דביקות בתורה והתורה מעניינת אותו, והאדם יוצר ומחדש ועמל, אז נוצר תהליך נפשי באדם, שהנשמה גדלה והוא נהיה רוחני יותר, והוא נהיה טוב יותר. "תלמוד תורה כנגד כולם", זה הופך את האדם לשלם וערכי ומהותי יותר, ובעל שליחות. יש טעם לקום בבוקר, כי יש מטרה לשמה קמים. האדם מתקן דברים בעולם שרק הוא יכול לתקן.
דיברתי בישיבה רבות, כשהאדם מבין למה הוא בישיבה, והוא מבין שהוא צריך לגייס את כל כוחותיו, והלימוד תורה הוא רלוונטי כי הוא הופך אותו לנעלה טוב ושמח יותר. כשלאדם יש שליחות אז הוא שמח. כשהמטרה ברורה קל לאדם לגייס את כל כוחותיו. אם אדם מגיע לישיבה רק בגלל החברה, קשה לו לגייס כוחות אלו.
אם ברורה המטרה, כבר ביום הראשון ללימודים האדם מנצל ורוצה לנצל את זמנו. כמובן שזה חייב לבוא עם קשר של רב., "עשה לך רב". לרב יש חובה להבין את נפש התלמיד ולקדם אותו לשאיפותיו, הוא צריך להתאים לכל תלמיד את לימודו.
דבר נוסף הוא "דיבוק חברים". אם כולם מתגייסים לאותו דבר, אם האדם מרגיש שכולם יחד בישיבה רוצים בלימוד בחורים ואברכים, אז ממילא יותר קל ונעים ללמוד עם כולם. התלמיד אשר מגיע לראשונה לישיבה אשר ניזון מהמבוגרים אשר הם בעל ניסיון ויותר ומספרים לצעירים יותר כמה הישיבה בנתה אותם, ואיך החיים שלהם מהותיים ושמחים יותר, הרי הוא מרגיש שהוא נכנס למשפחה לא למוסד. אדם מרגיש כך בבית. כאשר הגיעו אלי התלמידים החדשים , אמרתי להם אתם צריכים להרגיש בבית, תעצבו את החדר שלכם כמו בבית.
כל אלו יוצרים מציאות, שביום הראשון התלמיד כובש משימה בשמחה, והלימוד נהפך להיות חלק מלב האדם.