החרדים משתלטים על החינוך הדתי? יש דיון הרבה יותר חשוב

אני מעריץ מורים. כולנו עובדים קשה וכל המקצועות חשובים אבל היחס בין המאמץ והקושי לבין החשיבות של עבודת החינוך גורם לי להעריך מאוד אנשי חינוך. השבוע נתקלתי בטענה ותיקה: "החרדלי"ם/החרדים משתלטים על החינוך הדתי". אני לא רוצה להתייחס לטענות שנשמעות בדיון הזה, אני מבקש לטעון שהדיון הזה פחות חשוב, מתחתיו מסתתרות שכבות יסוד, ומי שרוצה לקיים את הדיון כדאי שיבין את השכבות העמוקות יותר שלו.

אחוז הדתיים והחרדים שעוסקים בחינוך גבוה משאר האוכלוסיה

הסיבה שיש מורים דתיים וחרדיים בבתי ספר שאינם כאלו היא שאחוז הדתיים והחרדים שעוסקים בחינוך גבוה משאר האוכלוסיה. עבודת החינוך היא קשה, ולא מתעשרים ממנה. בחברות בורגניות אנשים מעדיפים לעסוק במקצועות רווחיים, אז מה לנו כי נלין? האם הקהילות שלנו יודעות להוקיר את המורים על העבודה הקשה והחשובה שהם עושים? הפתרון לבעיה הוא פשוט: ללכת ללמוד חינוך! להוקיר את המקצוע הזה, לתגמל את העוסקים בו מבחינה חברתית, ולא להתלונן על החרדים שנכנסים לתוך בתי הספר שלנו.

אלא שכאן יש שכבה עמוקה יותר, המבנה הבעייתי של מערכת החינוך. לחברה האנושית יש הרבה מאוד משאבים. חומרי גלם, כלים שונים והון אנושי. מי מנהל את הכלכלה? מי אומר לאנשים מה צריך ללמוד ולייצר? לאן הכי נכון להפנות את המשאבים?

ישנו מכשיר עתיק ומופלא שנקרא: מחיר. מחירים מעבירים ידע, והם עושים את זה באופן פלאי בלי מנהל. המחירים יודעים להגיד באיזה תחומים יש דרישה גדולה ומחסור, ואיפה יש עודפים וכדאי שלא להפנות משאבים.

הרב צוקרמן. צילום: ברוך גרינברג

זה נכון גם בחינוך. אם יש דרישה לאנשי חינוך מוכשרים השכר היה צריך לעלות וכך למצוא את הכשרונות המתאימים. השכר יכול לנתב את המוכשרים ביותר להוראת מתמטיקה ואנגלית, שיש בהם מחסור, למחנכי כיתות ולניהול, שהם ממקצועות החינוך החשובים. הבעיה היא שזה בלתי אפשרי, משכורת כלל עובדי ההוראה נקבעת על פי מפתח של משרד החינוך שלא לוקח בחשבון כשרון, מוטיבציה, הישגים, ומחסור. ארגוני העובדים במערכת החינוך חוסמים את הדבר הזה לחלוטין. אי אפשר לתגמל מורים צעירים שהמערכת רוצה לשמר, אי אפשר לתגמל כשרונות עולים, ולא מורים שעוסקים במקצועות נדרשים יותר.

איך הגיוני שפוטרו רק שלושה עובדי הוראה

במערכת החינוך עובדים קרוב ל-200,000 מורים וגננות. בשנת 2023, לפני נתוני משרד החינוך, פוטרו שלושה עובדי הוראה בלבד. האם יתכן שזה מספר המורים הגרועים שעובדים במערכת? ארגוני העובדים והסכמי השכר כמעט לא מאפשרים למנהלים לפטר מורים, והתוצאה היא שהפתרון למורה מזיק הוא קידום.

בשנים הראשונות של המושבות הראשונות בארץ ישראל גידלו בעיקר גידולי שדה. לא היו מטעים, לא כרמים ולא כרמי זיתים. הסיבה היתה כלכלית. בגידולי שדה רואים את היבול בשנת הזריעה, ואילו במטעים צריך לחכות כמה שנים עד שהיבול מגיע. נטיעת פירות משתלמת יותר לטווח הארוך, אבל היא דורשת כיסים עמוקים יותר, וסבלנות כלכלית.

שינוי שיתמרץ כניסה והתקדמות של מורים מוכשרים

השבוע חגגנו את חג האילנות. למדנו על הסבלנות והחשיבה לטווח הארוך של מקימי עין הנצי"ב. ההבדל הגדול בין עצים לבין גידולי שדה הוא הטווח. דגן וירקות אלו גידולים חד שנתיים, נטיעת אילנות היא מעשה שמצליח לקחת בחשבון את הטווח הארוך. זה הסיפור שט"ו בשבט מספר לנו.

יש הרבה מקצועות חשובים. עבודת החינוך היא השקעה לטווח ארוך, כזו שלא תמיד רואים את הפירות שלה בטווח הקצר. אם אנחנו רוצים חברה משגשגת ומצליחה, מבחינת צמיחה כלכלית ומבחינת שורשים ערכיים, אנחנו חייבים לשים את עבודת החינוך בראש סדר העדיפויות החברתי. להיאבק על שינוי במערכת החינוך, שינוי שיתמרץ כניסה והתקדמות של מורים מוכשרים. להוקיר את המורים ולתת להם את הכבוד הראוי. "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים" (יאנוש קורצ'אק).

הכותב הוא רב קיבוץ עין הנצי"ב, חבר ארגון רבני צהר ומגיש הפודקאסטים סיפורי תנ"ך לילדים ושיג ושיח