בפוליטיקה הישראלית יש מילים שנאמרות לגנאי: "פופוליזם" "פרובוקציה" ו"הטרלה". את שלושתן שולפים בדרך כלל כשמישהו מצליח, ולאו דווקא כשמישהו נכשל. יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, בשבועות האחרונים עושה בדיוק את הדבר האסור הזה: אבל הוא לא מתנצל על זה שהוא מפריע. הוא עושה את זה בכוונה.
אופוזיציית לפיד היא אולי הכושלת ביותר שראינו, ממשלה שמצליחה למלא את ימיה במלחמה. אבל נראה שבתקופה האחרונה לפיד מחליט להעלות הילוך באמצעות שינוי אסטרטגיה - הטרלות שגורמות לממשלה להזיע ולעבוד.
ההצבעה שבמליאה שלפיד הוביל על אימוץ תוכנית טראמפ זמן קצר לאחר ההכרזה על תוכנית 21 הנקודות הייתה הטרלה קלאסית, אבל מהסוג האכזרי, כזו שמציבה מראה - לפיד הראה שהקואליציה לא מצביעה בעד טראמפ, רק בשביל לא להצביע איתו. הקואליציה מצאה את עצמה עומדת מול הצעה שהיא אמורה לאהוב, אבל מפחדת להצביע בעדה. לפיד לא ניצח שם הצבעה - הוא ניצח את הרגע והנציח את המומנט.
בזמן שהקואליציה השביתה את הכנסת - מישהו סיפק לציבור הצגה של עבודה
וכשש"ס פרשה והוועדות הושבתו, לפיד פתח במהלך הכי חצוף: הוא העמיד פנים שיש אלטרנטיבה. ועדות חלופיות, דיונים חלופיים, מצג של תפקוד. נכון, זה לא שלטון, זה תיאטרון. אבל בזמן שהקואליציה השביתה את הכנסת - מישהו סיפק לציבור הצגה של עבודה. גם בקרקס הגעת יו"ר בית הנבחרים של פראגווי לנתניהו בבית המשפט לפיד לא צעק והפגין, הוא אמר במענה לשאלתי משפט אחד, ברור והגיוני, כזה שאי אפשר באמת להתווכח איתו: "היה צריך לסרב". ומיד כאב ראש ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה, הודעת הבהרה, כל המערכת זזה, רק כי מישהו העז להגיד את המובן מאליו בקול רם.
הבעיה האמיתית של הממשלה היא לא שלפיד מטריל, אלא שכשהוא שואל, אין לה תשובות
עכשיו הגיעה העתירה לבג"ץ על תקציב המיליארד לחרדים. לא הפיכה, לא חסימה, אפילו לא בלימת החקיקה. רק שאלה פשוטה: "איך זה חוקי?" שאלה קטנה, שתטביע את הממשלה בשטף של מסמכים וצורך בהסברים. הטרלה מהסוג המתיש - שמכריח את הממשלה לעבוד.
אז אולי אלו הטרלות. באמת. אבל אלו הטרלות שמאלצות את הממשלה להסביר את עצמה. והבעיה האמיתית של הממשלה היא לא שלפיד מטריל, אלא שכשהוא שואל, אין לה תשובות. לפיד הוא הילד שצועק: "המלך הוא עירום", והממשלה צריכה להתחיל לתת על זה הסברים.