בכנסת, כמו בפסטיגל, ההחלטות הקשות מתקבלות במזנון

סערת המחירים בפסטיגל הפכה מהר לוויכוח ציבורי, אבל מאחורי הנקניקייה והשתייה הקרה מסתתרת שאלה עמוקה הרבה יותר, שמכתבת גם עם חוק החניונים מעורר המחלוקת: מי באמת אחראי על הבחירות שלנו?

אלאורי וייס אלאורי וייס 19/12/25 10:27 כט בכסלו התשפו | עודכן בתאריך 21/12/25 15:51

בכנסת, כמו בפסטיגל, ההחלטות הקשות מתקבלות במזנון
מליאת הכנסת,, צילום: Yonatan Sindel,Flash90

חנוכה הגיע, ולצד הסביבונים, דמי החנוכה והסופגניות חזר לחיינו גם המופע הגדול של השנה - הפסטיגל. אלא שהשנה, יחד עם האומנים הגדולים והבמה המטורפת שנלוו לאירוע, הגיעו גם מספר אירועים שהאירו את הפסטיגל גם באורות פחות חיוביים. ממתלונות על כך שהשנה הוא יגיע רק לתל אביב, דרך שמועות על חיכוכים מאחורי הקלעים ועד - לפחות בינתיים - שערוריית המחירים במזנון הפסטיגל.

אנחנו לא חייבים לקנות שם

ברשת רצו פרסומים על כך שהשנה המחירים עלו בצורה משמעותית של עשרות אחוזים, השוואות של המחירון הנוכחי למול אלו של שנים קודמות התפרסמו כל העת ואימהות לילדים קטנים השמיעו זעקה רמה. אלא שהנקודה המעניינת הייתה שלצד הקולות האלו, נשמעו גם קולות אחרים, שקולים יותר, שאמרו את הדבר הפשוט: "אתם לא חייבים לקנות שם".

אולי המשפט הקטן הזה צריך להזכיר לכולנו מושג גדול יותר שלעיתים נשכח - מושג האחריות. בדורנו, אנשים כבר התרגלו שלא לקחת אחריות על מה שקורה סביבם ולהאשים את האחרים במצב הרע שהם נקלעים אליו. זה מתחיל בדברים הקטנים כמו לא להצליח לרסן את הילדים שרוצים את הכוס הממותגת של הפסטיגל ונמשך כמובן עד אי לקיחת אחריות באירועים היסטוריים שליליים. אלא שלעיתים, זריקת האחריות ממך תגרום לכך שמישהו אחר ייקח אותה על עצמו, ובמקרים מסוימים יביא להרעת המצב.

הציבור לא מטומטם - אבל עדיין ישלם

קחו לדוגמה את חוק החניונים שיזמה חברת הכנסת נעמה לזימי. החוק הגיע ממקום שרצה להיטיב, ולמנוע מצב בו אדם שנכנס לרבע שעה לחניון ישלם מחיר מלא, ולכן המחיר יחושב לפי דקות. אלא שהמחשבה הזו שכחה מכך שרבים מאתנו אנשים עם אחריות - שמבינים שאין לנו סיבה לחנות בחניון במחיר כזה, ונהיה מספיק שקולים לחפש בעצמנו מקום אחר לחנות בו.

נעמה לזימי

נעמה לזימי,יוזמת חוק החניונים, צילום: דני שם טוב

את התוצאה לחוק של לזימי כולנו מכירים - בעלי החניונים קפצו על ההזדמנות והעלו מחירים בצורה משמעותית, כך שקהל המצביעים בסוף - האחראי וזה שלא - נדפק כולו ממחירים שערורייתיים. במקום להבין שהציבור, לעיתים, אינו מטומטם, עדיין הביאו למצב בו הציבור ישלם.

להזכיר לעצמנו בחזרה את מושג האחריות

קל מאוד לכעוס על המחירים בפסטיגל וקל עוד יותר לדרוש רגולציה, חוקים ופיקוח. קשה הרבה יותר לעצור רגע ולהגיד: אני בוחר. לא חייבים לקנות, לא חייבים להיכנע, ולא חייבים להפוך כל החלטה אישית לבעיה ציבורית. כשאנחנו מוותרים על האחריות בשם הנוחות, מישהו אחר תמיד ירים אותה - ויקבע גם את הכללים וגם את המחיר.

כשההורים מחלקים לילדים דמי חנוכה, הם תמיד מזכירים להם בנוסף לחסוך את הכסף ולא לבזבז אותו, או במילים אחרות - להיות אחראיים. אולי הגיע הזמן לחזור לזכור בעצמנו את מושג האחריות ולקחת אותו גם עלינו. אפשר לעשות את זה אם נזכור דבר אחר פשוט: שבפסטיגל - כמו בכנסת - ההחלטות הקשות מתקבלות במזנון.