כשישראל מתקשה להכריע במשך שנתיים את חבורת היחפנים מג'באליה, קשה לראות את התמונה הכוללת ואת עומק השינוי האסטרטגי שחוללנו במזרח התיכון. על מנת שלא נפספס את ההזדמנות החד פעמית שיצר מבצע "עם כלביא", עלינו להבין את השינוי העמוק שנוצר בדינמיקת הכוח. ישראל כבר אינה מתמודדת מול מעצמה שיעית מאיימת עם זרועות תמנון על גבולה, פרויקט גרעין מתקדם ובריתות עם רוסיה וסין - אלא איראן מבודדת, ללא בעלי ברית וללא אופק גרעיני ממשי.
קל להבין את השבר האסטרטגי שחוותה איראן, אולם פחות עסקנו בהזדמנות ההיסטורית שנפתחה בפני ישראל. ברגע אחד הפכה ישראל משחקנית מבריקה אך מבודדת במזרח התיכון, לטוענת אמיתית למעמד של מעצמה אזורית, כזו שלא רק מגיבה לאזור אלא מעצבת אותו.
מעצמות אינן קמות יש מאין. הן קמות כשהן ממוטטות את המעצמה הקיימת, או נכנסות לוואקום שהיא מותירה. במלחמה באיראן התרחשו שני הדברים: ישראל השפילה את הרפובליקה האסלאמית והרסה באופן שיטתי את כל כוחות הפרוקסי שלה באזור, והמערכת הפוליטית בארה"ב, משני צידי המתרס, שידרה שוב שהיא אינה מעוניינת עוד להיות "השוטר של המזרח התיכון". הפעם טראמפ גבר על ההתנגדות מבית, אך הרוח הציבורית נושבת בבירור לצמצום המעורבות הצבאית האמריקאית ברחבי העולם.
מכאן נגזרת מסקנה אחת: ישראל מוכרחה לשאוף להגמוניה אזורית. לא מתוך תאוות כוח - אלא כהכרח קיומי. בעולם מזרח תיכוני של פוסט מעורבות אמריקאית, מי שאינו יושב ליד השולחן, נמצא בתפריט ולסועדים לא יהיו את נימוסי השולחן של וושינגטון.
כדי להפוך למעצמה אזורית, ישראל חייבת לפעול בשלושה צירים: צבא, כלכלה ודיפלומטיה
בטווח הקצר, ישראל חייבת להשמיד את חמאס. אין ולא תהיה מעצמה שארגון טרור קיקיוני יכול לסגור את שדה התעופה המרכזי שלה ולהוריד מיליונים מאזרחיה למקלטים בכל עת שיחפוץ תוך שימוש בטילים ורקטות. אין שום תרחיש מציאותי אחר פרט לחזרה למציאות הביטחונית של השישי באוקטובר מול עזה אם ישראל אכן תבחר לסגת מהרצועה ומפילדלפי בתמורה לשחרור החטופים. חמאס ישוב וישתקם ואנחנו נשוב לעסוק בזייתון, רפיח וסג'עייה במקום בביירות, אנקרה ובטהראן.
צבא
בטווח הארוך, ישראל חייבת להגדיל את כוחה הצבאי. במבט ראשון, נראה שמצבה של ישראל בקטגוריה זו הוא מצוין אך אין זה המצב לאשורו. אל לנו להסתנוור מההצלחות האחרונות, ישראל מעולם לא התעמתה עם צבא של מדינת עולם ראשון כגון טורקיה. בעוד מצבו של חיל האוויר והמודיעין הישראלי הוא טוב מאוד, חיל הרגלים והשריון קטנים ומתוחים מידי, צבא היבשה, על אף גבורת לוחמיו, לא הכריע אף אחת מהזירות (בניגוד לחיל האוויר והמוסד) משום שמדובר בכוח שצומצם בצורה מופקרת, שבמשך שנים לא אומן כראוי ושלשורות מפקדיו חלחלו דעות שאינן מתאימות בלשון המעטה, למי שמעוניין לשרוד במזרח התיכון. בנוסף, חיל טילים טרם הוקם וחיל הים הישראלי, בוודאי במבט מעצמתי, הוא כמעט ולא קיים. מעצמה השואפת לפעול במרחקים ארוכים ולהבטיח חופש שיט באזורה צריכה חיל ים אדיר, בדומה לטורקיה ואף למצרים. כמו כן, יש לפעול להקמתן של תעשיות ביטחוניות נוספות שיבטיחו את עצמאות ההתחמשות הישראלית ככול שניתן.
כלכלה
במובן הזה מצבה של ישראל הוא סביר ואף למעלה מזה, אך הוא אינו בר קיימא. חלק גדול מעתידה הדמוגרפי של ישראל טמון באוכלוסייה החרדית שאינה מוכשרת לקחת חלק בכלכלה מודרנית. בנוסף, מדינת הרווחה והמבנה הרגולטורי הישראלי לא מאפשרים את מימוש הפוטנציאל הכלכלי של מדינת ישראל. אם חפצי חיים אנו, יש הכרח לבצע פנייה חדה לכיוון מדיניות של שוק חופשי, לא עקב הכרעה אידיאולוגית לטובת קפיטליזם מול סוציאליזם, אלא משיקולים קולקטיביים טהורים, לא נוכל לתחזק צבא בסדר הגודל הנצרך ולכרות בריתות שיבטיחו את קיומנו ללא כלכלה אימתנית הנסמכת על שוק חופשי תחרותי.
בריתות אזוריות
בעולם שפוי, הברית הישראלית הטבעית אמורה להתקיים עם טורקיה ואיראן. שתי מדינות איתן אין לנו סכסוכי גבול, בעלות אוריינטציה מערבית מסוימת, אוכלוסייה עצומה ומוסדות מתפקדים שאינם מסתמכים על המבנה השבטי. בצר לנו, בהינתן העובדה שהאחים המוסלמים שולטים בטורקיה, המולות רודים באיראן ושמצרים היא מדינה פושטת יד ואנטישמית, כל הדרכים מובילות לסעודיה. ברית סעודית ישראלית שתבטיח יתרונות אנרגטיים וכלכליים לישראל ומעטפת ביטחונית לסעודיה עשויה לשמש כמשקל נגד למעצמה התורכית העוינת ולאיראנים החבולים.
כינונה של מעצמה ישראלית אינו דבר פשוט, היא תעלה לציבור הישראלי במחירים שלא בטוח שתהיה לו נכונות לשלם. יהיה צורך בעימות עם מציאות החיים החרדית הנפרדת, תיתכן גם שליחת חיילים להגן על גבולות שאינם שלנו, חלק מכספי המיסים יוזרמו לתמיכה בשכנות ולא פנימה, ומדינת הרווחה תצטרך לעבור מן העולם במתכונתה הנוכחית.
יחד עם זאת, היתרונות הכלכליים עשויים להיות עצומים, ישראל יכולה להפוך לשער הסחורות והאנרגיה בין המזרח לשוק האירופי, מדובר בסחר בעשרות מיליארדים שישראל תימצא בלב ליבו. ביטחונית, כל בחירה להיוותר בחלקת האלוהים הקטנה שלנו ולא לפעול לשינוי המרחב (באמצעיים נוספים פרט למבצעים צבאיים) תבטיח את שובה של טבעת אש איראנית או טורקית ואת עריקת סעודיה לאחד המחנות העוינים את ישראל. דיפלומטית, הדינמיקה העולמית של התאסלמות אירופה והתגברות זרם הבדלנות בפוליטיקה האמריקאית מצביעים על כך שהפעם, בניגוד לשביעי באוקטובר או למלחמת יום כיפור, לא בטוח שהמערב או ארה"ב יושיטו יד לישראל המבודדת. או שנהפוך למעצמה אזורית או שנתרגל לחיות תמידית תחת איום קיומי בצילם של מעצמות אזוריות עוינות. הזמן לפעול לכינונה של המעצמה הישראלית הוא עכשיו.
הכותב הוא סמנכ"ל ארגון המילואימניקים דור הניצחון