מדינת ישראל נתונה היום תחת מתקפה כפולה: מהחזית של חמאס בעזה ומהחזית של דעת הקהל העולמית. בזמן שהדרג המדיני שולח את חיילי צה"ל להגן על שיירות ציוד מזון ודלק שנשלחות לרצועה, הפכה מדינת ישראל בתודעה העולמית למדינה שאחראית על משבר הומניטרי שלא קיים. זאת, לצד איומי ה"אף גרגיר לא ייכנס לעזה" ו"שערי הגיהינום ייפתחו" שנותרו כאמירות ללא כיסוי מחד, אך הניעו את הקמפיין השקרי נגד ישראל מאידך. כך ממשלת ישראל בגלל שיקולים פוליטיים שחררה הצהרות ללא כיסוי, ובפועל המשיכה גם להזין את החמאס וגם להיתפס בעולם כמדינה שמטילה מצור על אוכלוסיה אזרחית.
כבר חודשים ארוכים שהממשלה מזרימה ציוד, דלק, תרופות ומזון שמגיעים בעיקר לחמאס, אך מכחישה כלפי חוץ שהיא עושה כך. בפועל גם לא מחסלים את חמאס וגם משלמים מחיר בינ"ל שמוביל לקריסת מערכות, כשברקע קריסה של כל מערך ההסברה הלאומי.
בחודשים האחרונים מנהל חמאס קמפיין הרעבה גלובלי, מתוזמר, שמציג את ישראל כאחראית בלעדית למצוקת תושבי עזה, תוך שהוא מוחק לחלוטין את פשעי המלחמה של חמאס ואת העובדה שהארגון משתמש באזרחים כמגן אנושי. הבליץ הבינלאומי הזה זוכה להדהוד תקשורתי עצום במדינות המערב, ומחזק את הנרטיב של חמאס גם בקרב ממשלות וארגונים בינלאומיים.
האבסורד: אפילו סרטוני החטופים לא מעוררים זעזוע עולמי
האבסורד חמור עוד יותר: אפילו סרטוני התעמולה של חמאס עצמו, שכולנו הזדעזנו לראות בימים האחרונים, שבהם נראים חטופים ישראלים כחושים, חלשים וללא טיפול רפואי, אינם מצליחים לעורר זעזוע עולמי. להפך, העולם עובר לסדר היום, והדיון נשלט כמעט לחלוטין על ידי המסרים של ארגון טרור.
הכישלון הזה הוא לא טעות, הוא מחדל מערכתי. הפקרת החזית ההסברתית שוות ערך להפקרת החטופים עצמם. ברגע שישראל מאבדת שליטה על הנרטיב, היא גם מאבדת את הלגיטימציה לפעול, את היכולת לגייס תמיכה בינלאומית, ובעיקר את הכלים ללחוץ לשחרור חטופים.
הפתרונות: שילוב משפיענים בעולם, והטלת סנקציות
הפתרונות רחבים ומגוונים ובחלקם דנתי בדיונים מיוחדים שקיימתי בתור יו"ר וועדת העלייה הקליטה והתפוצות. הפעולה הראשונה היא לאייש מחדש את מערך ההסברה הלאומי, עם מסבירים מובילים, שיוכל לפעול באופן יזום, לא רק תגובתי. להפיץ את סיפוריהם של החטופים בכל שפה ובכל פלטפורמה, לשלב משפיענים מהעולם, לחבור לארגונים פרו-ישראלים, ולהנכיח את פשעי חמאס באופן שאי אפשר להתעלם ממנו.
דבר שני שדרשתי לא פעם מהממשלה הוא שתייצר חקיקה, שתאפשר להטיל סנקציות על הרשתות החברתיות, שלא דואגות להסיר תכנים אנטישמיים וגזעניים כלפי ישראל. גם כאן, לשכת ראש הממשלה התנגדה לכל חקיקה (גם כזו שזהה לחקיקה אירופאית), שתוכל להיאבק בפייק ניוז, כנראה שמערך הפצת השקרים נדרש לצרכים פוליטיים, והם נמצאים בסדר העדיפויות של הממשלה הרבה מעל האינטרס הלאומי.
המאבק על דעת הקהל הוא לא שולי, הוא קריטי. רק אם נוביל שיח תקשורתי עקבי ונחוש, נוכל להשיב את האמת למרכז הבמה, בדרך לניצחון בכל הזירות.