אין קושי למצוא משפחה דתייה באחד היישובים - אבל מה קורה בערים הגדולות?

לפני הרבה שנים עברתי תהליך גיור. מבחינתי הייתי חלק מעם ישראל גם קודם - גדלתי עם אבא יהודי ואמא שגם היא בת של יהודי. אבל הרגשתי צורך לעבור את תהליך הגיור על מנת לסגור מעגל גם מהבחינה ההלכתית. עבורי זאת הייתה חוויה מעצימה עטופה בתמיכה אמיתית מצד הקהילה שבה חייתי שפתחה בפניי את ביתה ואת ליבה. לאחר מכן במשך שמונה שנים הייתה לי הזכות ללוות מאות של מועמדים לגיור במסגרת המיזם "גיור כהלכה" של עמותת עתים, וראיתי מקרוב שלא כולם לצערי ברי מזל כמוני.

התורה מצווה אותנו לאהוב את הגר

לצד הדרישות ההלכתיות והמבחנים האישיים, מתמודדים רבים מהמתגיירים עם תחושת ניכור ובדידות - דווקא בשלב שבו הם הכי זקוקים למישהו שילך איתם את הדרך. גיור הרבה פעמים מלווה בחוסר הבנה מצד המעגלים החברתיים המוכרים (המשפחה והחברים) והליווי הקהילתי לפני הגיור הוא לא מותרות – הוא חלק מהתהליך.

התורה מצווה לא פחות מ-36 פעמים על אהבת הגר – יותר מכל מצווה אחרת בין אדם לחברו. היא דורשת מאיתנו לא רק לא לפגוע, אלא לאהוב את הגר "אהבה יתרה". יצא לי להעביר שיחות ושיעורים רבים בנושא הזה ותמיד נתקלתי בשאלה כנה "אז מה בעצם עלינו לעשות". אז הנה תשובתי:

עוד בטרם הגיור עצמו - חסרות משפחות מלוות. או נכון יותר, חסרות משפחות באזורים הרלוונטיים. אין קושי בלאתר משפחה מארחת ביישוב קהילתי דתי - אבל אין שם מתגיירים בדרך כלל. המחסור בולט במיוחד ביישובים שאינם דתיים, בערים הגדולות כמו רמת גן, פתח תקווה, מודיעין, ראשון לציון וכד'. חשוב לציין שהליווי הזה שדורש סובלנות ורגישות. לכל מתגייר או מתגיירת יש סיפור אישי, רקע שונה, רמת ידע ומסורת אחרת. כל שיפוטיות – אפילו לא מכוונת – עלולה לפגוע. הדרך לגיור שגם ככה מאתגרת ומורכבת, במיוחד מול מערכת הלכתית-ממסדית שהיא לעיתים תובענית ומרתיעה. אז לפחות עם בני בריתך - המשפחה המערכת - חשוב שיהיו יחסי אמון וקרבה.

אני זכיתי, בואו נדאג שגם אחרים יזכו

האתגר הגדול מכול מגיע דווקא אחרי תום התהליך. כאן הקהילה צריכה להמשיך להיות שותפה: לשים לב למי שמדפדף מבולבל בסידור, למי שאין לו עם מי לעשות סדר פסח או למי שלא קיבל משלוח מנות. יש סיבה לכך שהתורה שמה את הגר בשורה אחת עם ה"יתום והאלמנה" - חסר עורף משפחתי והקהילתי הוא זקוק לתשומת לב מיוחדת ו"אהבה יתרה".

בתקופה שבה השיח ברשתות נעשה רעיל כלפי מתגיירים, עולים חדשים וכל מי שנראה "שונה", האחריות שלנו גדלה. אנחנו לא יכולים להשתיק כל תגובה פוגענית – אבל אנחנו כן יכולים לשדר מסר נגדי, ברור ואוהב: אתם כאן – ואנחנו שמחים על כך. אנחנו מחבקים אתכם.

לפי הרב קוק זצ"ל "הציונות איננה רק שיבת עם ישראל לארצו – אלא גם שיבת ישראל לעצמו" - וקליטת גרים וקבלה חזרה לחיק העם את אלו שאינם מוגדרים כיהודים על פי ההלכה - הם חלק בלתי נפרד מהתהליך של קיבוץ הגלויות. להיות חלק מדור הגאולה דורש מאיתנו לתת את הדעת לאחריות שמוטלת על כתפינו כעם וכקהילה.

אני זכיתי. הקהילה שלי ידעה לקלוט, להאיר פנים, לחבק. בואו נהיה בטוחים שגם האחרים זוכים לכך.

הכותבת היא יעל בלנקי, חברת רשת ראשונות של תנועת אמונה ומנכל"ית מרכז יעקב הרצוג ליהדות מחברת.