אני זוכרת את היום בו צעדתי לתוך השטח הריבוני של "יונייטד סטייטס אוף אמריקה" בלב תל-אביב, חולפת בפריווילגיות על פני טור ארוך של ישראלים מן המניין, כשבידי אזרחותי האמריקאית. לא אשכח את מבטה של הפקידה חמורת הסבר שגערה בי באנגלית: "למה את לא עושה לילדים שלך אזרחות אמריקאית?" ומול מבטי הנזוף הוסיפה "אם יהיה כאן אירוע חרום ותזדקקו לפינוי מיידי, לא נוכל לעזור להם". לרגע שתקתי, קצת המומה מתרחיש הבלהות. "איים סורי, מאדאם" עניתי לה בפשטות, "אם יבוא יום ויהודים יצטרכו לנוס על נפשם ממדינת ישראל כדי לשרוד, המשמעות היא שאין לנו כבר לאן ללכת ואני אבחר להיות שותפה בגורל עמי ולהשאר כאן".
צער מהול בעלבון מול ישראלים החשים צורך דחוף לבחון חלופות לחייהם בישראל
הסיפור הזה הפך לרלוונטי בשנים האחרונות מול התלונות של ילדיי על עקשנותי; ובוויכוחים סוערים סביב תופעת הביקוש לדרכון זר שתפסה תאוצה מאז הצגת הרפורמה המשפטית בינואר 2023. אני מרגישה צער מהול בעלבון מול ישראלים החשים צורך דחוף לבחון חלופות לחייהם בישראל בגלל מה שנראה בעיניי כחרדה מוגזמת מהכוון אליו הולכת המדינה. אך אני חווה גם תסכול מול היחס המזלזל והמתנשא לעתים של חבריי במגזר לסוגיה, בבחינת "מי שלא טוב לו – שיילך. ישראל תסתדר בלעדיו".
ציוניים רבים שוקלים למצוא מקום אחר לגדל בו את ילדיהם
בבדיקה מהירה ולא מדעית בגוגל טרנדס ניתן לראות בבירור שמגמת עליה בחיפוש אחר המונח "דרכון זר" החלה כבר מתחילת 2022 דוקא בימי "ממשלת השינוי", נשארה יציבה בתקופת מחאת קפלן ונמצאת בירידה מאז תחילת המלחמה. אבל, זה לא צריך למנוע מאתנו להקדיש תשומת לב לשיח הגובר בנושא. במקום להכיר בכך שישראלים רבים שרואים עצמם כציוניים על מלא ואוהבי המדינה, מרגישים לאחרונה איום משמעותי על זהותם ואף על חייהם עד שהם שוקלים למצוא מקום אחר לגדל בו את ילדיהם, אנחנו, הציבור שלא מעלה על דעתו שעזיבה היא אופציה גם כשקשה כאן כל כך, מתייחסים למצוקתם בזלזול.
חיפושים סותרים | צילום: ללא
מדינת ישראל, אנחנו מזכירים, כבר ידעה תקופות של ירידה מהארץ. ערב מלחמת ששת הימים, המצב היה רע כל כך שהדיבור היה שבנתב"ג תלוי שלט "האחרון שיוצא – שיכבה את האור". למרות שהנצחון ההיסטורי במלחמת ששת הימים הוביל לאופוריה, לא הרבה שנים אחר כך, הטראומה ממלחמת יום הכיפורים חוללה עוד גל ירידה, שהביא את ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, להטיח ביורדים שהם "נפולת של נמושות". גלי הירידה באים והולכים, אנחנו אומרים לעצמנו, אין מה להתרגש. זה אולי נכון, אך אסור שהאופטימיות המהותית שלנו תמנע מאתנו מלהתייחס ברצינות למשבר האמון העמוק שחווים ישראלים רבים.
תמיד יש יותר אנשים שמחפשים לעלות לארץ מאשר לרדת ממנה
בשבוע בו שוב סער הדיון על דרכונים זרים לאחר שהחייל החטוף עידן אלכסנדר שוחרר משבי החמאס בזכות היותו אזרח אמריקאי, העובדה שישראלים מרגישים צורך להשיג לילדיהם דרכונים זרים במטרה להגן על חייהם צריכה לזעזע את כולנו. אך במקום לגעור ולבקר את המתאוננים, ראוי שנפעל לתקן את השבר ביחד. ויותר מכל, חשוב שנזכור, שעידן אלכסנדר, בא לישראל למרות אזרחותו האמריקאית ובחר בשותפות גורל עם העם היהודי, למרות שיכל לבחור אחרת. הוא כנראה לא היחיד שמרגיש חיבור עמוק לישראל, כי השוואה בגוגל טרנדס בין חיפושי "דרכון זר" ל"MAKE ALIYA" מראה שבאופן עקבי בחמש השנים האחרונות, תמיד יש יותר אנשים המחפשים דרך לעלות מאשר אלה המחפשים דרך לעזוב. כן, אפילו בימים שמיד אחרי טבח שמחת תורה וגם ביום בו עידן שב אלינו בשעה טובה הודות לדרכונו הזר. יש לכולנו אחריות לוודא שכל מי שרגש ציוני בלבו יראה בישראל מקום ראוי לבנות בו את עתידו ולהבין שאנחנו זקוקים לכווולם כדי להצליח להפוך אותה לכזאת.
הכותבת היא תושבת עלי.