יום הזיכרון 2025: איך נראה שכול אחרי 20 שנה?

בכל שנה, כשיום הזיכרון לשואה ולגבורה מתחלף כמעט באותה נשימה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה – נדמה לרגע שכולנו לב אחד. הטקסים, הדגלים, הצפירות, הדמעות – כולם מתכנסים לרגע של כאב לאומי. אבל מה קורה ביום שאחריו? ומה קורה אחרי שנה? ואחרי 20 שנה?

חדשות כיפה משה סוויל 24/04/25 14:10 כו בניסן התשפה

יום הזיכרון 2025: איך נראה שכול אחרי 20 שנה?
הלוויה צבאית בחודש דצמבר 2024 | , צילום: Chaim Goldberg,Flash90

החברה הישראלית חבה חוב עמוק למשפחות השכולות – לא רק לאלו שאיבדו את יקיריהן במלחמה האחרונה, אלא גם לאלו שממשיכות לשאת את הכאב שנים ארוכות, בדממה. לא מדובר במחווה סמלית או באירוע חד-שנתי, אלא במחויבות מוסרית – יומיומית – כלפי האנשים שנושאים בגופם ובנפשם את המחיר האישי ביותר של הקיום שלנו כאן.

הציבור בישראל מחבק אבל לפעמים שוכח

הם איבדו הורים וילדים, אחים ואחיות, בני ובנות זוג – ואיתם איבדו גם שגרה, ביטחון ואת העתיד שציירו לעצמם. ולמרות זאת, רבות מהמשפחות האלו בחרו להמשיך לחיות, לפעול, ולתת – בשם יקיריהן ובשם התקווה.

הציבור בישראל אמנם יודע לחבק, אבל לפעמים שוכח. ולנו אסור לשכוח. לא רק כי אנחנו זקוקים לאחדות, אלא כי זו חובתנו כחברה מוסרית. חובה שמתחילה בהקשבה אמיתית – לקול הכאב, לקול הבדידות, לצרכים האמיתיים, וממשיכה בליווי רצוף: רגשי, קהילתי, חינוכי וכלכלי, ובעיקר כזה שנמשך לאורך זמן. כי גם כששנים חולפות – השכול לא עובר.

העמותות שפועלות לאורך כל השנה עם המשפחות השכולות, ביניהן "משפחה אחת" ואחרות, לא עושות עבודה "משלימה", אלא מתפקדות כעמוד תווך של החברה הישראלית. הן הגשר שבין הכאב האישי לבין הרוח הלאומית, בין השכול לבין התקווה. הן נוכחות שם לא רק ברגעים הראשונים, אלא גם כעבור עשור או שניים – כשכבר נדמה שלכולם עבר.

משה סוויל |

משה סוויל | צילום: דוברות משפחה אחת

ההיסטוריה לא נכתבת רק בדם

ובימים בהם החברה הישראלית מתמודדת עם שברים פנימיים, דווקא המחויבות למשפחות השכולות – לכולן, גם לוותיקות שבהן, יכולה להפוך למצפן מוסרי. הן מזכירות לנו מי אנחנו, על מה נלחמנו, ועל מה לא נוותר לעולם.

זו לא רק מחויבות אנושית אלא מחויבות ציונית, מוסרית, לאומית. מי שבנה את הארץ, מי שנלחם עליה, מי ששילם את המחיר על קיומה, זכאי לדעת שהחברה הישראלית לא שוכחת. לא אחרי שבוע. לא אחרי שנה. לא אחרי דור. היסטוריה לא נכתבת רק בדם, היא נכתבת גם במעשים שאחריו.

ובדיוק עכשיו, כשאבק הקרבות טרם שקע, זה הזמן שלנו – כאזרחים, כקהילות, כממשלה, לומר בפה מלא: לא נשאיר את המשפחות לבד. לא בשנה הזו, לא בשנה הבאה, ולא באף שנה. אז ביום הזיכרון, אבל גם הרבה אחריו, נזכור לא רק את הנופלים אלא גם את אלו שהמשיכו לחיות בלעדיהם. לא כמשפט יפה, אלא כמעשה.

הכותב הינו מנכ"ל עמותת משפחה אחת - הארגון הלאומי לטיפול במשפחות שכולות.

"משפחה אחת – One Family" הינו הארגון הלאומי לטיפול במשפחות שכולות בישראל. מזה 24 שנים שהעמותה קיבלה על עצמה לטפל ולחבק את המשפחות השכולות, נפגעי טרור ופעולות איבה. העמותה מעניקה מעטפת תמיכה מלאה הכוללת: תמיכה כלכלית, מענה רגשי, חוסן נפשי, סדנאות טיפוליות, וכל אשר יכול לסייע להקל מעט את כאב המשפחות אשר הקריבו את היקר להם מכל. מאז ה-7.10 העמותה פועלת ללא לאות להגיע לכל המשפחות שנפגעו ולהעניק להם את מעטפת המענים ההרחבה ביותר לצד חום ואהבה.