השבוע הסתיימו שתי תחרויות רשמיות במדינת ישראל, שאני מניח שלא שמעתם עליהן: "תחרות בית עלמין המכבד והנגיש" ו"תחרות מקווה נאה". התחרויות, שהתקיימו השנה בפעם השנייה, נוהלו על ידי "המועצה לישראל יפה", שהיא עמותה עצמאית לכאורה, ובחסות המשרד לשירותי דת. לכאורה, מדובר בשני שירותים מאוד משמעותיים שמשרתים מאות אלפי ישראלים מידי שנה, אך בפועל, התחרות הזו לא עניינה ולא צריכה לעניין אף אחד. במקום לבחון קריטריונים מעמיקים שחשובים לציבור, בחר המשרד להפוך את התחרות להזדמנות לחלוקת פרסים מיותרים לעשרות רשויות ברחבי הארץ.
מה שמעניין באמת אינו התחרות עצמה, אלא הרכב צוות השיפוט. בראש הצוות עמדה יפה דרעי, אשתו של אריה דרעי, ולצידה כיהנה גם רות לבייב-יליזרוב, בתו של לב לבייב, שבעלה עומד בראש מועצה דתית. הרכב זה מעלה תהיות מטרידות לגבי טוהר הכוונות של מארגני התחרות ובנוגע לשיקולים שעמדו מאחורי קיום התחרות.
כאשר משרד ממשלתי מפקיד בידי קרובי משפחה של פוליטיקאים ובעלי עניין את התפקיד לשפוט ולהעניק פרסים, נוצר מצב בו אינטרסים אישיים ופוליטיים מתערבבים בשיקולים המקצועיים. האבסורד הוא שהמשרד אפילו לא ניסה להסתיר את הבדיחה העצובה הזו.
המקרה הזה אינו חריג, אלא סימפטום למחלה עמוקה יותר. המשרד לשירותי דת הפך לגוף שמקדם נפוטיזם, ושמחלק משרות, תקציבים והשפעה למקורבים ובני משפחה. כך, במקום לשרת את הציבור בצורה הוגנת ומקצועית, הופכים שירותי הדת לכלי לגריפת רווחים פוליטיים ולקידום מקורבים.
האירוניה היא שדווקא מוסדות כמו מקוואות ובתי עלמין, שנמצאים בלב הערכים שלנו כיהודים, הופכים לזירה של אינטרסים פוליטיים ומשפחתיים. זהו סילוף של תפקידו האמיתי של המשרד, שנועד לספק שירותי דת לכלל האזרחים ללא משוא פנים.
הציבור הישראלי, דתי וחילוני כאחד, ראוי לשירותי דת שמנוהלים ביושרה, בשקיפות ובמקצועיות. במקום זאת, אנו עדים למערכת שמטפחת קשרים משפחתיים על פני מקצועיות, שיקולים זרים על פני טובת הציבור, והעדפת מקורבים על פני מצוינות.
כשאנו שותקים מול תופעות אלו, אנו נותנים יד להמשך השחיתות. אמנם תחרות מקוואות אינה נמצאת בראש סדר היום הציבורי, אך היא משקפת תרבות שלטונית פסולה שהשתרשה במשרד לשירותי דת.
הגיע הזמן לדרוש רפורמה יסודית במשרד לשירותי דת, שתחייב שקיפות מלאה בתהליכי קבלת החלטות, מינוי אנשי מקצוע לתפקידי מפתח על בסיס כישורים בלבד, והפרדה ברורה בין שיקולים מקצועיים לאינטרסים פוליטיים. רק כך נוכל להבטיח שירותי דת ראויים שמשרתים את כלל הציבור, ולא רק את המקורבים לצלחת.
עו"ד אוהד וייגלר, מנהל המחלקה למדיניות ציבורית בעיתים