הפתעה: המלחמה לא פתרה את בעיית הדיור בצפון
ב-7 באוקטובר 2023 פונו מבתיהם מאות אלפי תושבי הצפון. רבים מהם לא המתינו להוראות המדינה, ברגע שראו את הסרטונים המזעזעים של טנדרים עמוסי מחבלים ברחובות שדרות, הם ארזו את מטלטליהם ונסעו דרומה. מאז ועד לרגע כתיבת שורות אלו, ממשלת ישראל עדיין לא הכריזה באופן רשמי על חזרת התושבים ליישובי הצפון. 500 ימים. למעלה משנה וחצי שיישובים עומדים נטושים.
אינני מבקש לעסוק כאן בנזקי המלחמה הישירים, טנקים שרומסים תשתיות ביוב וחשמל, טילים שמשאירים הרס במרחבים הציבוריים והפרטיים, בתים שהוצפו בגשמים, התפשטות מכרסמים ביישובים הנטושים, נזקים חקלאיים, שריפות חורש, ומעל הכול, תחושת הביטחון שהתערערה מחדש לאחר נסיגת צה"ל מלבנון.
גאל גרינוולד צילום: רמי זרנגר
התיישבות מחוץ לרצועת הביקוש - משימה לאומית
לאחר אירועי השבעה באוקטובר, כולנו מבינים טוב יותר את החשיבות הקריטית של התיישבות חזקה ומבוססת מחוץ לרצועת הביקוש. כיום, למעלה מ-70% מתושבי מדינת ישראל מתגוררים על פחות מ-25% משטחה, במרחב שבין חיפה לאשקלון. המשמעות ברורה: מרבית שטחי המדינה: הנגב, הגליל, הגולן ויהודה ושומרון, מיושבים בדלילות על ידי כ-30% בלבד מהאוכלוסייה. מדובר במשימה לאומית שנדרשה עוד לפני המלחמה, אך קיבלה משנה תוקף בעקבותיה.
החזרת תושבי הצפון - ומה מעבר לכך?
נכתבו אינספור תכניות על החזרת התושבים לבתיהם. משרד האוצר, משרד הנגב והגליל, משרד השיכון, המנהלות השונות, ואף החטיבה להתיישבות וגופי ההתיישבות האחרים נרתמים למשימה. אולם כשמביטים למציאות בעיניים, ברור שלא כולם ישובו. משפחות רבות, שמעולם לא העלו על דעתן לעזוב את הצפון, מצאו את עצמן בן לילה במקום אחר, קרוב להורים, לחברים ותיקים, או למקום עבודה נוח יותר. הילדים השתלבו במסגרות חינוכיות חדשות, עברו קשיי הסתגלות, רכשו חברים, והוריהם גילו את יתרונות היישוב החדש. כך הפך הבית בצפון לאופציה אחת מיני רבות, ולא לברירת המחדל.
אנו לא מדברים על משפחה אחת או שתיים, אלא על אלפי משפחות. ולכן, לצד המאמצים להחזיר תושבים, יש לפעול להבאת אוכלוסייה חדשה לצפון: סטודנטים, זוגות צעירים, משפחות בתחילת דרכן, רופאים, מרצים, אנשי הייטק, ועוד. לכל אוכלוסייה צרכים שונים, ותכניות מפורטות לשכונות חדשות עבורן כבר מוכנות ונמצאות במגירות המשרדים. כל שנדרש הוא להוציא אותן לפועל.
הפשרת קרקעות ושינוי תפיסתי
עוד לפני המלחמה, הביקוש למגורים בצפון היה גבוה משמעותית מההיצע, קרקעות שווקו במספרים זעומים, המחירים זינקו, והמשפחות שכה דרושות לחיזוק האזור פשוט לא מצאו פתרונות דיור, ועברו למקומות אחרים בארץ. במציאות זו, מדינת ישראל חייבת להכריז על תכנית לאומית להרחבת ההתיישבות בגליל ולהוציא לפועל הליך מזורז לבניית אלפי יחידות דיור חדשות. הדבר אינו בגדר בלתי אפשרי: כאשר המדינה משווקת קרקעות ליישובים יהודיים בגליל, הן נמכרות במיליון ש"ח, בעוד שמעבר לכביש, ביישובים ערביים, אותן קרקעות נמכרות ב-50 אלף ש"ח בלבד. כלומר, הדבר אפשרי, אם רק תתקבל החלטה ממשלתית.
קריית שמונה, צילום: Yossi Zamir/Flash90
ממשלה נדרשת להחלטה התיישבותית
ממשלת ישראל חייבת לשנות את נקודת המבט, מהתייחסות לקרקע כאל נדל"ן מסחרי, להתייחסות אליה כאל משאב התיישבותי. עליה להפשיר יותר קרקעות, לאפשר לכל יישוב לצמוח בהתאם לאופיו באמצעות ועדות קבלה, להוזיל את עלויות הקרקע, ולמשוך לצפון את הדור הבא של המתיישבים. בצעדים נכונים, בתוך שנתיים, יישובי וקיבוצי הצפון יתמלאו בילדים, מוסדות החינוך יגדלו, מקומות עבודה חדשים יקומו, והתיירות תשגשג. כל שנדרש הוא שינוי תפיסה, מהסתכלות כלכלית צרה להסתכלות התיישבותית רחבה. יותר קרקעות, יותר בזול, יותר מתיישבים - זו המשימה.
גאל גרינוולד, הוא יו"ר החטיבה להתיישבות, סגן יו"ר הציונות העולמית ויו"ר סיעת המזרחי.