אתמול, בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ח"כ יצחק פינדרוס שחרר אמירה שצריכה להדהד בראשם של כל מי שמאמינים בשותפות פוליטית אמיתית. "אין לי איך להסתכל להם בעיניים," אמר על הציבור הדתי-לאומי. "אבל יש משהו אחד שאני רואה אותו גם. אני רואה את המחיר שהם משלמים ביציאה מהדת, וזו התשובה למה אני לא נמצא שם" האמירה הזו נאמרה במסגרת דיון על שילוב דתיים וחילונים בחברה הישראלית, אך במקום לייצר שיח מכבד ומקרב – היא מחדדת את הפערים.
קשה להישאר אדישים למשפט כזה. הוא מעורר עצב, כעס, ובעיקר תחושת חוסר כבוד. ח"כ פינדרוס, איך אתה מעז? איך אפשר להתעלם מהעובדה שרבים כל כך מבנינו שילמו מחיר כבד מדי – בגופם ובחייהם – רק כדי להבטיח את ביטחונה של מדינת ישראל, שגם אתה נהנה מפירותיה?
אנחנו נמצאים שנה וחצי במלחמה, שבה נפלו לוחמים צעירים, רבים מהם בני הציונות הדתית. לוחמים שגדלו על ברכי התורה, על ערכים של שירות, תרומה, נתינה ואמונה. איך אפשר, אחרי כל זה, לבקר ציבור כזה, כאילו הוא נתון לבדיקה מעמיקה תחת מיקרוסקופ חרדי?
האמירה של פינדרוס איננה "סתם" אמירה. היא חושפת שכבה עמוקה של זלזול, כזו שמבוססת לא רק על הבדלים בין הקהילות, אלא על תחושת עליונות. במקום להעריך ציבור שמנסה, יום-יום, לשלב בין עולם התורה לעולם המעשה – הוא בוחר להסתכל מלמעלה ולומר שאין לו איך להסתכל בעיניים.
וזה מחייב אותנו לשאול שאלה קשה: האם זו באמת שותפות?
מפלגת הציונות הדתית צריכה לחשב מסלול מחדש
במשך שנים, הציונות הדתית נגררת לבריתות פוליטיות עם הציבור החרדי. זה קורה שוב ושוב, מתוך מחשבה שמדובר בשותפות טבעית – הרי שניהם נאמנים לתורה. אבל מה קורה כשהשותפות הזו איננה הדדית? מה קורה כשהצד השני מרגיש שהוא יכול לבקר, לזלזל, להתנשא – בלי לחשוש מהשלכות?
הציונות הדתית שילמה ומשלמת מחיר כבד על הדרך שבה היא בוחרת ללכת. היא לא מושלמת, ויש לה אתגרים – כמו לכל ציבור. אבל יש לה גם תרומה אדירה: בני ישיבות ההסדר שמשרתים בצבא, מורים ומחנכים שמובילים את הדור הבא, קהילות פורחות בפריפריה ובמרכז, וכל כך הרבה עשייה שמייצגת שילוב אמיתי בין תורה ועשייה.
והנה, דווקא השותפים שלה, אלו שאמורים להיות הראשונים להכיר בגדולתה – בוחרים לזלזל.
זו קריאה לחברי הכנסת של הציונות הדתית. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. הגיע הזמן לשאול האם השותפות הזו באמת משרתת את הציבור שלכם. אולי הגיע הזמן לבחון בריתות אחרות, עם מי שמבינים אתכם, שמכבדים אתכם, שרואים את מה שאתם מביאים לשולחן ולא רק את "המחיר" שאתם משלמים.
כי שותפות אמיתית איננה רק תועלת פוליטית. היא מבוססת על כבוד הדדי, על אמונה משותפת בערכים ועל היכולת להעריך אחד את השני. אם זה חסר – אולי זה הזמן לשנות כיוון.