הפרק הראשון של התוכנית "יהיה טוב" בכאן 11 חולל דרמות עוד לפני ששודר. תא"ל במילואים עופר וינטר, שהשתחרר לאחרונה משירות סדיר לאחר 34 שנים במדים, סוף סוף מדבר. כשצפיתי בריאיון, התחושה הראשונה שהייתה לי הייתה שוינטר הוא דמות מורכבת. מצד אחד הוא אומר את כל הדברים הנכונים לאלו שמחזיקים בדעותיו – קשה שלא להעריך את ההתלהבות שלו כשהוא מדבר על מורשת האבות שנותנת לנו את הזכות לחיות בארצנו, או להישאר אדישים למול צדקת הדרך שמאפיינת אותו בזמן שהוא מציין את ההחלטות שקיבל במהלך שירותו הצבאי – גם השנויות במחלוקת שבהן. יש כאן דמות של אדם שהתמסר לערכים בכל רמ"ח איבריו, ורק על זה מגיעה לו הערכה.
סימני השאלה בראיון של עופר וינטר
אלא כשמתחילים להסתכל על הדברים בדרך אחרת, מתחילים לעלות מספר סימני שאלה. נתחיל מהגדול מכולם – במשך שנים טענו וינטר ואנשים שרצו בשלומו שקידומו הצבאי נפגע בעקבות אותו דף מפקד ב- 2014, שתייג אותו כדתי, קיצוני ואף משיחיסט, ובכך מנעו ממנו להתקדם. וינטר אף אמר בריאיון שסימנו אותו כמטרה שצריך להיפטר ממנה כיוון שהפגין את אמונתו בציבור, בעוד הוא מכיר קצינים שהורידו את הכיפה על מנת שימשיכו להתקדם במערכת.
מעניין אותי כיצד טענה זו מתיישבת עם העובדה, שבסבב האלופים האחרון מונו שלושה אלופים חדשים חובשי כיפה – אבי בלוט שמונה למפקד פיקוד המרכז, דדו בר כליפא שמונה לראש אכ"א ואביעד דגן שמונה לראש אגף התקשוב וההגנה בסב"ר. גם הטענה לקידום קצינים שאינם לוחמניים לא מחזיקה מים, כשזוכרים שדדו היה זה שהוביל את אוגדה 36 בתמרון בעזה ואלוף חדש נוסף – דן גולדפוס, שמונה למפקד הגיס הצפוני – היה זה שהוביל את אוגדה 98 בלחימה בח'אן יונס, ופיתח את שיטת הלחימה בשני
מימדים – בעל קרקע ומתחת לקרקע
אם כן, מה הסיבה שוינטר לא קודם? במהלך הריאיון הוא אומר את זה בעצמו, גם אם לא במסקנה חד משמעית. לפני הכל, טענתו של וינטר על אפליה דתית מסיטה את תשומת הלב מסוגיה מהותית יותר – תרבות הקידום הארגונית בצה"ל. המנגנון האמיתי אינו מדיר דתיים, אלא מקדם אנשים שחושבים ומתנהלים באותה הדרך שהמטכ"ל מעריך. המדד העיקרי אינו כיפה או חילוניות, אלא התאמה תרבותית וארגונית. קצינים מקודמים לא בשל השתייכות דתית או חילונית, אלא בשל יכולת להשתלב בתרבות הארגונית, לפעול בהלימה עם תפיסות ההובלה הצבאיות, ולהפגין נאמנות למבנה הפיקודי.
אי אפשר להתעלם מכך שעופר וינטר עושה מה שהוא רוצה
ולכל אורך השיחה של וינטר עם עמרי אסנהיים, יוצר התוכנית, מתאר הקצין הבכיר לשעבר תקריות בהן לא יישר קו עם מפקדיו, ואף סירב פקודה (הוא מגדיר זאת כ"סירב לבצע משימה") לא אחת. הוא מתרץ את זה בכך שישנם המון קצינים במעלה הדרך שמסרבים פקודה למול אג'נדות אישיות שהם רוצים לקדם, ושכל מה שעמד למול עיניו היה ביטחון המדינה. אבל גם עם ההחלטות שקיבל היו נכונות בדיעבד – לא ניתן להתעלם מהפיל שבחדר שהוא העובדה כי וינטר פשוט עשה מה שרצה, ובמערכת הצבאית לא רק שה לא מקובל, אלא יכול לסכן חיים בזמן אמת.
זה מתחיל בעקיפת סמכויות. לדוגמה, כאשר הרמטכ"ל אסר על וינטר בזמן צוק איתן לדבר על איום המנהרות עם הדרג המדיני, וינטר הלך מאחורי הגב ודיבר על כך עם חבר הקבינט דאז, נפתלי בנט. גם כשהיה מפקד אוגדה 98, ננזף על ידי הרמטכ"ל על כך שקיים שיחה עם בנט ללא אישור. זאת לצד עדויות של וינטר עצמו במהלך הריאיון, על כך שסירב לבצע פעולה בעזה בזמן שהיה מג"ד, ועמד על שלו תוך איומים לפנות לדרג הבכיר, עד שהפעולה בוטלה.
אפשר לבקר את הדרג הצבאי. אני אישית עושה את זה המון פעמים, וככל הנראה בין דעותיו של וינטר לשלי בקשר אליהם עובר יותר מכמה קווים מקבילים. עם זאת, בתור מישהו ששירת בעצמו בתור קצין בצבא – אני יודע לזהות את הסוגייה הבעייתית כשיש קצין שמערער ואף מצפצף על פקודות שמגיעות ממפקדיו, כיוון שהוא חושב שהוא יודע טוב יותר מהם. יש מקום לבוא בביקורת על מקבלי ההחלטות בדרג הבכיר, אך בשעת הקרב, כאשר נדרשות לקבל החלטות בזמן מהיר – אין מקום לפקפוק הזה. וינטר, שהציג את עצמו כנרדף, למעשה מייצג דפוס של קצין שאינו מכבד את הנורמות הארגוניות הבסיסיות – לא משום שהוא דתי, אלא משום שהוא מערער על סמכות וגבולות הגדרה ברורים. אם כך, ניתן להבין שהסיבה שלא לקדם את וינטר היא אינה העובדה שהוא דתי וגאה בזה, אלא כיוון שמדובר בקצין שלא מסתדר עם הדרך בה המערכת הצבאית עובדת.
עופר וינטר מכוון לפוליטיקה
צריך לזכור דבר נוסף, שהולך ומתבהר בימים האחרונים – והוא שעופר וינטר מכוון לפוליטיקה. כבר עכשיו הוא מדבר לבייס העתידי שלו, אומר את הדברים שהוא יאהב לשמוע ומצייר את עצמו בעיני אותם האנשים כמועמד הלגיטימי שמחזיק בדעות הנכונות בראייתם. הוכחה לכך היא אדם נוסף המשתמש באותו מהלך, ונוהג כיום לדבר רק על הנושאים שמוסכמים בקונצנזוס, ואולי לא בכדי מקושר גם להיסטוריה של וינטר – והוא כמובן ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט.
בנט | צילום: Olivier Fitoussi,FLASH 90
לא מאמינים? הנה דוגמה מהימים האחרונים – וינטר ציין בריאיון כי ראש הממשלה נתניהו רצה אותו בתור המזכיר הצבאי שלו, והרמטכ"ל התנגד. נתניהו הוציא הודעה שאם הדבר אכן קרה, ישנה כאן התערבות חריגה ביחס בין הדרג המדיני לזה הביטחוני, אך ישנה דרך אחת פשוטה להוכיח אם זה אכן קרה – יתכבד נא ראש הממשלה, שכזכור כבר התייחס לנושא, לומר האם באמת רצה את וינטר בתור מזכירו הצבאי או לא, ובכך יביא סוף לחרושת השמועות. למה הוא לא עשה את זה? זה כבר לשיקולכם. אם והקצין הבכיר לשעבר מכוון לפוליטיקה, נכון וראוי להתייחס לדבריו בצורה הזו.