"תורת ה' תמימה משיבת נפש"- כך שרנו בילדותינו שוב ושוב בהקפות, ועד היום זה השיר שמתחבר לי יותר מכל לשמחת תורה. בסוף, גם אם כולנו חכמים ונבונים, חוויות הבסיס של החגים שלנו הן מילדות וכולנו חוזרים לרגע לנוף ילדותינו, לעמידה ליד אבא וסבא/ אמא וסבתא. משהו מהמתיקות הזאת משליך גם על התובנות והבניינים שפיתחנו בהמשך.
לדאבון לב, שמחת תורה, שמחתה של התורה בחג בו מתייחדים ישראל עם אביהם שבשמיים, הושבתה באופן בלתי נתפס. שנה חלפה וטרם שבנו למסלול חיים מוכר. עודנו מצפים לשובם של אחינו ואחיותינו בשלום, כואבים, דואגים ומתפללים לנצחון.
הרבה דנו באופיו של שמחת תורה תשפ"ה. היו שהציעו לחזור למקורו- חג שמיני עצרת ולהניח את ריקודי שמחה של תורה לעת אחרת, היו שהעדיפו הקפות שקטות, ועוד כהנה הצעות יצירתיות שכולן מחפשות דרך הבעה מותאמת למציאות החיים שנכפתה עלינו. ופה מזדעקת בי הילדה- נערה שרוצה לבקש לא לשנות מאופיו של היום, מה גם שבדומה למועדים נוספים בלוח השנה היהודי- יש בו גם וגם: גם שמחה וגם יזכור, גם תפילת גשם של יום דין וגם "מי פי אל" מתלהב של ילדים. שמיני עצרת הוא האחרון במעגל הרגלים, וגם חותם את תקופת חגי תשרי, יש בו איסוף ועצירה לפני יציאה לימי חול ממושכים, ובדיוק בעצירה הזאת אני מוצאת משמעות עמוקה לתיאור התורה כ"משיבת נפש". בימים של בלבול, עת לא חזרנו לשגרת עבודה או לימודים עדיין- התורה ולימודה הצליחו מעט להשיב את הרוח. ראיתי זאת בעיני הנשים הרבות שבאו לשיעורים ומשהו התעורר לחיים במבטן, חשתי זאת על עצמי ושמעתי סביבי התחלה של התרוממות מעל המציאות, הגבהה קלה לעולמות של אמונה ותקווה, ממש תורה של תקווה.
יש בי אמון פנימי במסורות ששרדו שנים רבות בקהילות ישראל, ולכן מעדיפה לשמור על המסגרת המוכרת ולאחוז בה כעוגן. באופן אישי, במשפחתנו, שמחת תורה היה חג מאתגר מאז ומתמיד כי דודי נהרג כחייל בליל הושענא רבה, ודמותו של סבי , ניצול השואה, עם ספר התורה בהקפות מחזקת אותי ברצון לשמר את הפורמט העתיק והמוכר. כמובן שכל קהילה תבחר את הדרך שהכי מתאימה לה, ורצוי לעשות זאת מראש.
העדפתי היא לקיים 7 הקפות, כל אחת תהא מוקדשת לנושא, ולהתרומם בריקוד יחד, מעל קרקע המציאות. מכיוון שהניסיון מלמד שכאשר רוצים לשיר שיר מותאם, נתקלים בבעיות שליפה, להלן הצעה שעשויה לשמש בסיס, ובכל מקרה כדאי לתכנן מראש, לשתף את חברי הקהילה, ולא להשאיר הכל לספונטניות שעלולה לאתגר:
- פתיחה בתפילה לשלום אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, כולל קריאת השמות אחד אחד, שירת "אחינו" ויציאה לריקודים ברוח "ופדויי ה' ישובון", "ושבו בנים" "למען אחי"
- הקפה שניה לכבוד חיילי צה"ל, בתפילה להצלחתם ,לניצחונם ולרפואת הפצועים. .הקפה זו תפתח ב"מי שברך" ושירים מוצעים: "שומרים הפקד", "ישראל בטח בה'", "הנשמה לך" "אבינו מלכינו פתח שערי שמיים לתפילתנו". "בזאת אני בוטח" "אל תירא ישראל"
- הקפה לשיבת העקורים ושירי שיבה: "השיבינו", "אלוקים צבאות שוב נא..ופקוד גפן זאת"
- הקפה של הודיה על הניסים , על הרחמים הרבים בתוך הדין של המלחמה: "הטוב כי לא כלו רחמיו" "הודו לה' כי טוב" "חסדי ה' כי לא תמנו" "כי כל פה לך יודה" "והריקותי לכם ברכה"
- הקפה לכבוד עם ישראל שהתגלה בעוצמותיו: "עם ישראל חי" "כי לא יטוש ה' עמו" "עם הנצח לא מפחד"
- הקפה לפני האחרונה לכבוד התורה: "מפי אל" "תורת ה' תמימה" "טוב לי תורת פיך" "אשר בחר בנו"
- חתימה בשירי גאולה ותקווה ליום בו כל העמים יישאו עיניהם אל בית ישראל ויבינו שנלחמנו, גם עבורם, את מלחמת האור בחושך. שירים אפשריים: "והביאותים", "כי עין בעין יראו" "צווה ישועות יעקב" "לשנה הבאה"
צפוי שלא יהיה רגיל ולא יהיה קל, אבל יהיה מחובר לעבר ולתקווה טובה לעתיד, מתוך חיבוק עז לתורת חיים משיבת הנפש. שמחת התורה השמחה במחזור נוסף של סיום התורה ובעם ישראל המקבל אותה, תשמח השנה בעם המיוחד הזה, ולא ינצחו אותנו גם במובן הזה.
הלוואי ונראה ישועות ונחמות במהרה ותתחדש שנה טובה בה ישובו כולם לבתיהם בבטחה ובשלום.