אחיות, עובדים סוציאליים ומורים? למדינת ישראל לא באמת אכפת מכם

יש קו מחבר בין המחסור ברופאים, אחיות, עובדים סוציאליים ומורים. והוא נע בין זלזול מהמדינה כלפיהם, לבין האלימות המופנת כלפיהם כמעט מידי יום. התחושה היא שכבר "לא סופרים" אותם ו"מי הם בכלל" | לטור המלא

כרמי יוגב 18/05/22 12:21 יז באייר התשפב

אחיות, עובדים סוציאליים ומורים? למדינת ישראל לא באמת אכפת מכם
אחיות בבית חולים. אילוסטרציה, צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יש קו מחבר ומדאיג בין המחסור ברופאים, אחיות, עובדים סוציאליים ומורים. הקו הזה נע בין זלזול שעולה מהמדינה כלפיהם שבא לידי ביטוי במשכורות בתנאים וביחס מצד האוצר והממשלה לבין האלימות המופנת כלפיהם כמעט מידי יום. התחושה היא שכבר "לא סופרים" אותם ו"מי הם בכלל". הטיפול לא יכול להתחיל ולהסתיים במשטרה בלבד, הבסיס הוא המעמד הציבורי שלהם והכבוד המקצועי לו הם ראויים.

"אלימות קשה בבית הספר: תלמיד כיתה ט' בתיכון עירוני א' לאמנויות בתל אביב סטר בצהריים למורה ורכזת שכבה במוסד החינוכי. כמה תלמידים שהיו עדים לתקרית גיחכו ומחאו כפיים. מנהל בית הספר  פרסם תגובה חריפה: "זהו אירוע חסר תקדים בבית הספר, אירוע שמטלטל את כולנו". התלמיד הושעה." כך דווח באתר YNET בפברואר האחרון. במיינט חיפה דווח בדצמבר 2021 "הלימודים בבית הספר מגנים בחיפה יושבתו למשך שעה בעקבות תקיפה אלימה של מנהלת בית הספר, מורה ויועצת חינוכית על ידי אחד ההורים".

מורים הפכו לשק חבטות, ראשית מצד המדינה שמביאה להם משכורות נמוכות, טוענת שהם בכיינים ושהם עובדים עלינו

חיפוש קצר בכותרות החדשות יגלה שהכותרות האלה, הן נחלתם היומיומית של אנשי החינוך בישראל. בשנים האחרונות האלימות כלפיהם הפכה תופעה שבשגרה. מי שמנסה לתקן זאת רק על ידי מצלמות, מאבטח או משטרה מפספס את שורש העניין. מורים הפכו לשק חבטות, ראשית מצד המדינה, משכורות נמוכות, תלונות שהם בכיינים, האשמות שהם עובדים עלינו. לכמה מאיתנו יצא להתלונן שהמורה "מטומטמת" "לא מבינה" "פוסטמה"? זה שיח שקורה בין חברים ומתרחש לעיתים ליד הילדים.

המדינה אחראית על איכות ההוראה כשהמפתח הוא שכר גבוה, תנאים טובים חדשנות וכן גם שיפור מעמדם הציבורי! העובדים הסוציאליים סובלים גם הם מידי יום מאיומים אלימות ועוד, הם שבחרו במקצוע שאינו פשוט שנוגע באוכלוסיות הקשות ביותר אינם זוכים לגב המתבקש מהמדינה. בתחילת הקורונה למשל הם לא הוגדרו עובדים חיוניים, השינוי התרחש רק בשל לחץ מצד השלטון המקומי.

תארו לכם משפחה בסיכון לאלימות, פורצת הקורונה, חשבון הבנק מוקפא, המתח עולה. כשהתקשרו בתחילת הדרך לבקש עזרה, לא תמיד היה מענה, לקח למדינה זמן להפנים כמה הם חשובים, הן בחירום והן בשגרה. רק לאחרונה העלו את שכרם של העובדות והעובדים הסוציאליים אבל זה ממש לא מספיק.

למעלה מ-50% מהעובדים הסוציאליים, מועסקים בפחות מ74% משרה ולמקבלים משכורת בשכר ממוצע ומטה

ביולי 2020 נכתב בדה מרקר בעקבות דו"ח הממונה על השכר "לפי דו"ח הממונה על השכר באוצר, עו"סית במשרה מלאה יכולה להגיע לשכר גבוה, אך רוב התקנים הם למשרות חלקיות בלבד, ובשכר נמוך מהממוצע".

בדיקה קצרה מעלה שלמעלה מ50% מהעובדים הסוציאליים, כן כן, אלה שבחזית הרווחה של כולנו מועסקים בפחות מ74% משרה ולכן הם מקבלים משכורת בשכר ממוצע ומטה. המדינה אחראית על תקנים. כשהיא מצפה שעובדת סוציאלית תיתן מענה לעשרות בחודש היא חייבת לשאול את עצמה, כמה איכותי יהיה הטיפול? איזה מין סוג של שירות בכלל אפשר לתת? האם יהיה מענה אמיתי למצוקה שיעלו מטופלים? אני מאמין שהרחבת סל הכלים, הגברת התקנים, הגברת השעות, העלאת שכר וקצת יותר רצינות מצד המדינה כלפי העובדים הסוציאליים יפחיתו משמעותית את האלימות.

המדינה לא באמת רואה את האחיות בבתי החולים, אין מספיק תקנים, אין שכר הולם

הרופאים והאחיות זועקים שנים על תנאי ההעסקה מסכני חיים, שעות אין סוף על הרגליים. המדינה עדיין משחקת איתם על 18, 22 או 16 שעות. מי מאתנו סבלני אחרי 20 שעות עבודה רצופות? הם מצידם משתדלים ומנסים. בית הדין לעבודה קבע בשנת 2018 שהעומסים המוטלים על אנשי הסיעוד בבתי החולים חייבים טיפול מצד משרד הבריאות, העומסים הללו התגברו עם הקורונה, גם מתוך גידול האוכלוסייה. המדינה נתנה מצידה פלסטר בימי המגיפה אבל גם הסירה אותו בסיומה.

האחיות בבתי החולים נאלצות לעבוד שעות ארוכות, בכאוס של מחסור במיטות ועם אחריות כבדה. הם נדרשות גם ללוות את המשפחות הדואגות, את החולים עצמם ובמקביל לבצע פעולות רפואיות. הבעיה שהמדינה לא באמת רואה אותן, אין מספיק תקנים, אין שכר הולם. הרופאים הצעירים שנאבקים על שעות ההתמחות מוגדרים על ידי האוצר- נציגיה של המדינה -  בכיינים.

דין אחד לשופטים ולבעלי המקצוע שהזכרנו יהיה הצעד הראשון שישדר שגם למדינה אכפת

המדינה משדרת שלא מספיק אכפת לה, אז למה שלציבור יהיה אכפת? מבחינתו בטח האחות עצבנה. אם המדינה תמשיך לשדר שאחיות סתם נאבקות, שהרופאים בכיינים, שהמורים גוזלים, שהעובדים הסוציאליים מגזימים, גם הציבור לא יקח אותם ברצינות, לא ירגיש כלפיהם אמפתיה כבוד או הערכה. מעמד ציבורי, מילות הערכה, שכר הולם ותנאים יביאו לשינוי גם בציבור הכללי.

השינויים הללו תלויים במדינה, זאת כמובן לצד משטרה ובתי משפט שיהיו ברורים... מי שפגע במורה, רופא, אחות או עובד סוציאלי יישלח לכלא בדיוק כמו ששלחו את פיני כהן לשלוש שנות מאסר אחרי שזרק נעל על השופטת ביניש. דין אחד לשופטים ולבעלי המקצוע שהזכרנו יהיה הצעד הראשון שישדר שגם למדינה אכפת.

כרמי יוגב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה בזליגר שומרון וכתב מדיני לשעבר

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר